— פעו"י, עוּרָה, עוּרִי, יְעוּרֶנּוּ, — עָר פלוני משנתו, הקיץ, עברה השֵנה ממנו, ובהשאלה התחזק ברוחו לעשות דבר, התגבר על רפיונו, על לא חפצו, sich ermuntern, aufwachen, sich erregen; s`éveiller, se réveiller; to awake, rouse oneself: עוּרִי עוּרִי דבורה עוּרִי עוּרִי דברי שיר (שפט' ה יב).  עוּרִי  עוּרִי  לבשי עז זרוע יי' עוּרִי כימי קדם דורות עולמים (ישע' נא ט). קומה יי' באפך הנשא בעברות צוררי וְעוּרָה אלי משפט צוית (תהל' ז ז; גם שם נט ה). — וגם לדבר לא בע"ח, במשמ' התחיל לעשות דבר, עָר הרוח, התחיל לנשב: עוּרי צפון ובואי תימן הפיחי גני (שה"ש ד יו). — וְלָעִיר: עוּרִי עוּרִי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם כי לא יוסיף יבא בך ערל וטמא (ישע' נב א). — ולחֶרב: חרב עוּרִי על רעי ועל גבר עמיתי נאם יי' צבאות הך את הרעה ותפוצין הצאן (זכר' יג ז). — ולדבר מפשט, לכבוד, ולכלי נגינה: עוּרָה כבודי עוּרָה הנבל וכנור (תהל' נז ט). — ובמשמ' העקרית בענין השֵנה: הוי אומר לעץ הקיצה עוּרִי לאבן דומם (חבק' ב יט). עוּרָה למן תישן יי' הקיצה אל תזנח לנצח (תהל' מד כד). — ופ"י, עָר את פלוני, עשה שיקיץ משנתו: לא אכזר כי יְעוּרֶנוּ1 (את הלויתן) ומי הוא לפניו יתיצב (איוב מא ב). — ואמר המשורר: בגדי נקמה לבש באף וחמה עורה למה תישן יי' (ראב"ע, אל אל אקרא). עור מתנומות לשחר צורך וגל תעלומות לפני יוצרך (שוב דל, סליח' ר"ה, סמא"צ תמד.). קומי אורי עורי עורי שיר דברי (ר' שלמה אלקבץ, לכה דודי). 

— הִפע', הֵעִיר, פעו"י, הַעִירוֹתִי, הַעִירֹתִיהוּ, מֵעִיר, מְעִירָם, הָעִירָה, הָעִירוּ, אָעִירָה, יָעִיר, יָעֵר, וַיָּעַר, יְעִירֵנִי, תָּעִירוּ, — א) הֵעִיר העוף קִנו, היה ער ושמר עליו: כנשר יָעִיר2 קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דבר' לב יב). — והֵעִיר על פלוני, שמר עליו, יום ולילה: אם זך וישר אתה כי עתה יָעִיר עליך ושלם נות צדקך (איוב ח ו). — ב) הֵעִיר את פלוני, על פלוני, עשה שפלוני יָעוּר לעשות דבר לפלוני, שילחם בו, שיתגבר, שימצא את לבו לזה: הנני מֵעִיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו (ישע' יג יז-יח). הַעִירוֹתִי מצפון ויאת (שם מא כה). אנכי הַעִירֹתִיהוּ בצדק וכל דרכיו אישר (שם מה יג). כי הנה אנכי מֵעִיר ומעלה על בבל קהל גוים גדולים מארץ צפון (ירמ' נ ט). הנני מֵעִיר את מאהביך עליך את אשר נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב (יחזק' כג כב). קראו זאת בגוים קדשו מלחמה הָעִירוּ הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה (יוא' ד ט). הנני מְעִירָם מן המקום אשר מכרתם אותם שמה (שם ז).  לא אכזר כי יעירנו3 ומי הוא לפני יתיצב (איוב מא ב). הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יָעִיר הכל את מלכות יון (דני' יא ב). —  ודבר לא בע"ח, מפשט, אהבה, הֵעִיר את האהבה בלב פלוני, עשה שפלוני יתחיל לאהב, שתתחזק אהבתו: השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תָּעִירוּ ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ (שה"ש ב ז). — ואת רוחו של פלוני לדבר, שירצה פלוני בדבר, שיתחיל לעשותו: הֵעִיר יי' את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה (ירמ' נא יא). וַיָּעַר יי' את רוח זרבבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית יי' צבאות אלהיהם (חגי א יד). ובשנת אחת לכורש מלך פרס וכו' הֵעִיר יי' את רוח כרש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו (עזר' א א). ויקומו ראשי האבות וכו' לכל הֵעִיר אלהים את רוחו לעלות לבנות את בית יי' אשר בירושלם (שם ה).  וַיָּעַר יי' את רוח פול מלך אשור וכו' ויגלם (דהי"א ה כו). — והֵעִיר את רוחו על פלוני: וַיָּעַר  יי' על יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על יד כושים ויעלו ביהודה ויבקעוה (דהי"ב כא יו-יז). — וקנאה: יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יָעִיר קנאה יריע אף יצריח על איביו (ישע' מב יג). —  וְחֵמָה, אַף: והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יָעִיר כל חמתו (תהל' עח לח). — ואמר בן סירא: העיר אף ושפוך חמה הכניע צר והדוף אויב (ב"ס גני' לו ח). — וכֹחַ, לֵב: וְיָעֵר כחו ולבבו על מלך הנגב בחיל גדול (דני' יא כה). — ואזן: אדני יי' נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יָעִיר בבקר בבקר יָעִיר לי אזן לשמע בלמודים (ישע' נ ד). — הֵעִיר השחר, במליצה, עשה שהשחר כמו יקיץ משנתו, יתחיל: עורה הנבל וכנור אָעִירָה שחר (תהל' נז ט). — ובמשמ' העקר', הֵעִיר את פלוני משנתו: וישב המלאך הדבר בי וַיְעִירֵנִי כאיש אשר יעור משנתו (זכר' ד א). —  ב) פ"ע, כמו קל: הָעִירָה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי (תהל' לה כג). — ובמדר', פ"י: מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם (מד"ר בראש' מג).  ישינים היו אומות העולם מלבא תחת כנפי השכינה ומי העירן לבא לחסות תחת כנפיו אברהם וכו' ואל תאמר לאומות העולם בלבד העיר אברהם אלא אף הצדקה היתה ישינה והעירה כיצד אברהם פתח לו פונדק וכו' (מדר' תהל' קי, בובר). — ואמר המשורר: אם מעשות משפט ישן מעט לעשות כזו וכזו את לבו הלא יער (ראב"ע, התרשיש א קיג). העיר שחרים לעבדת אל טרם שאול אתך יהי מעיר (ר"י חריזי, הענק קעה). לא הקצנו עד אור הבקר העירנו ונקם לאור היום ונחבוש את חמורינו (ר"י זבארה, שעשוע' ב, דודסון 64). — והעיר את השכל, את הרגש, או לעשות איזה מעשה: ועוד אשמיעך בו ענין מעיר השכל (ר"י חריזי, מו"נ ב יא). שהמושל בנפשו וכו' ויכבוש את יצרו ויחלוק עליו בפעולותיו אל מה שיעירוהו אליו כחותיו ותאותו ותכונת נפשו וכו' אבל החסיד הוא נמשך בפעולתו אחר מה שתעירהו תאותו ותכונתו (ר"ש א"ת, שמונה פרקים להרמב"ם ו). הדבר אשר העירני לפרש ספר משלי היה שתי סבות (ר' זרחי' מברצלונה, השחר ב, 65). ויאמר אלי אכול את החזרת טבולה בחומץ כי היא מעירה את התאוה ומכבה להב הכבד (ר"י זבארה, שעשוע' ח, דודסון 82). אלה הענינים העירו את רוחי לטרוח לשם שמים (ר' הלל מוורונא, תגמולי הנפש, א.). והעירה (התורה) היחידים לחקור על האמות המיוחד להם בדברים האלה (ר"א דילמדיגו, בחינת הדת 5). וכשראה משה שישראל פשעו בענין העגל והיו חיבים כליה על פי הדין והשם העירו לבקש בעדם (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים מא). — ובפרט הֵעִיר בדברים לשים לב לאיזה ענין: ובעשות מה שהעירונו אליו שם לשוב אל שני ספרי ר' יהודה (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, הקדמ'). וכשמעירים את בעלי הטובות להכיר אופני יתרונם ומגלים להם מה שנעלם מדעתם מהם יגדל שבחם ותרבה הודאתם (הוא, חו"ה, הבחינה, פתיח'). וכבר זכרתים והעירותי עליהן כמה שנזדמן לי מן הכתוב (שם, הבטחון ג). הנה העירות על מקום ספק ואין אצלי בו ספק (הוא, הכוזרי ד טו). וכבר בארנו בחבורינו התלמודיים כללים מזה הענין והעירונו על ענינים רבים (ר"ש א"ת, מו"נ פתיח'). ואמנם העירותיך על זה שלא תרומה שהנה אפשר שישימך לחשוד אדם יום אחד בספק שיספקהו על חדוש העולם (שם ב כג). ולא חדלתי בעוד חברתך עמי בבוא זכר פסוק או דבר מדברי חכמים המעיר אל ענין מופלא לבאר אותו לך (ר"י חריזי, שם פתיח'). אבל כשנבאר לו המשל ההוא או נעירהו להבין כי הוא משל (שם). לפי שאינו בא לגזור פירוש או מאמר לא בפסוקים אלה ולא באחרים אבל להעיר עליהם (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, הקדמ', ד:). יש בקצת פירושין בביאור ברייתא של לשכות דברים מבולבלים שאני צריך להעירך בהן דרך קצרה (המאירי, יומ' א, יא:). ושהעירו אח"כ להיות זהיר בעשית המצוות וכו' ושהעירות אח"כ בעשית המצוות ומניעת העבירות וכו' (הוא, פי' אבות ב א). כבר העירותי אל מציאות התכלית האחרונה שהיא תכלית התכליות  (ר"י אבן לטיף, שהע"ש, השחר ב, 104). והנה העיר בזה כי הקנינים מהחכמה וכו' (רלב"ג, משלי כ כא, ד"ה נחלה מבהלת). והרמב"ם בספר מורה נבוכים פרק ל"ה ח"ב העיר על היות הנס הזה בערך ישראל לא בערך הגלגל (ר"י אברבנאל, יהוש' י, השאלה השלישית). — ובספרות הקראים: אודות הדברים העירותני שנראים לפי דעתך שהם נוטים מדרך הישרים (מנחם גינצי הגולה, לקו"ק, נספח' 47). ועוד יש לחוש במאמר זה החכם איך לא חשש להעיר מה הסבה (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים מא). כבר העירונו בפתיחת עניננו זה כי התורה בנויה באמצעות הנבואה לפי חכמת המבטא ולפי בחינת הדבור (ר"א הקראי, ג"ע, ענין שחיטה יט, צד.). — העיר הערה: ואלה חוקרין ומביאין ראיות ומעירים הערות רבות כדי למצא דברים המקובלין ההם (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, הקדמ' ג:). 

— נִפע', נֵעוֹר, יֵעוֹר, יֵעֹרוּ, יֵעוֹרוּ, — א) נֵעוֹר מהשֵנה, שסרה השֵנה ממנו: ויעירני (המלאך) כאיש אשר יֵעוֹר משנתו (זכר' ד א). ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יֵעֹרוּ משנתם (איוב יד יב).  — ב) בהשאלה, נֵעוֹר לעשות דבר, כמו קל: הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יֵעוֹר מירכתי ארץ (ירמ' ו כב). ומלכים רבים יֵעֹרוּ מירכתי ארץ (שם נ מא). יֵעוֹרוּ ויעלו הגוים אל עמק יהושפט (יוא' ד יב). הס כל בשר מפני יי' כי נֵעוֹר4 ממעון קדשו (זכר' ב יז). והסער: וסער גדול יֵעוֹר מירכתי ארץ (ירמ' כה לב). — ובתו"מ: נתן בידה והיא ישנה נעורה קוראה והרי הוא גטה (גיט' ח ב). הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי וכו' הרי זה מתחייב בנפשו (ר' חנינא בן חכינאי, אבות ג ד). הגונב כיסו של חבירו והחזירו לו כשהוא ישן וניעור והרי הכיס בידו אם מכיר את שלו פטור ואם לאו חייב (תוספת' ב"ק י לו). אי זהו קטן וכו' ר' יוחנן אמר כל שהוא ניעור משנתו וקורא אימא (ירוש' סוכ' ב ט). מעשה בר"א ורבי יהושע שהיו באין בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע ר' יהושע ונינער ר"א (ב"ב עד:). כשניעור אביו משנתו נכנס והוציאה (מד"ר דבר' א). וכיון שנעור משנתו בקש להרוג את כל עבדיו (שם אסת' ג). — ובמשמ' נתעורר ונתחזק: מצא מין את מינו וניעור5 (ע"ז עג.). — ונוֹעֵר במקום נִעוֹר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה הוא נוער בלילה (בשם ר"ש בן לקיש, ירוש' ברכ' ג א). הנוער משנתו צריך לומר בא"י מחיה המתים (דבי רבי ינאי שם ד ב). בשעה שהיה דוד ישן בלילה תולה הכנור במטתו והיה נוער משנתו בחצי הלילה ונוטלו ומקיש בו (פסיק' רבתי, ויהי בחצי הלילה). — ובסהמ"א: עלו בהן (בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שחרבו) עשבים תולשין אותם ומניחין אותן במקומן כדי שיראו אותן העם ותעור רוחם ויבנום (רמב"ם, תפל' יא יא). אבל תהיה ניעור ונזהר בענין השכל לרדוף אחריו (ר' זרחי' מברצלונה, פי' משלי ו, השחר שנה ב, 210). — ואמר המשורר: בני כסל חצות ליל ישנים ומשנה בני שכל נעורים (רמב"ע, התרשיש ח ד). 

—  פוע', עוֹרֵר, עוֹרַרְתִּי, עוֹרַרְתִּךָ, עֹרֵר, עוֹרֲרָה, תְּעֹרֵר, תְּעֹרְרוּ, תְּעוֹרְרוּ, — כמו הִפע', עוֹרֵר את פלוני מהשֵנה, ובמליצה את המתים: שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עוֹרֵר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים (ישע' יד ט). —  ועוֹרֵר את פלוני על פלוני, לאיבה, למלחמה: וְעוֹרַרְתִּי בניך ציון על בניך יון ושמתיך כחרב גבור (זכר' ט יג).  —  ועוֹרֵר אהבה וכדומ': אם תעירו ואם תְּעוֹרְרוּ את האהבה עד שתחפץ (שה"ש ב ז). — וגבורה: לפני אפרים ובנימן ומנשה עוֹרֲרָה את גבורתך (תהל' פ ג). — ומדנים: שנאה תְּעֹרֵר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י יב). — והספד על מת: יקבהו אררי יום העתידים עֹרֵר לויתן (איוב ג ח). —  עי' לויתן. — ובהשאלה מליצית, עֹורֵר את פלוני, הביאו מאין ליֵש, עשה שיתהוה, הולידו: תחת התפוח עוֹרַרְתִּיךָ שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך (שה"ש ח ה). — עֹורֵר חנית, שוט, הניף, הניף על פלוני: והוא עֹורֵר את חניתו על שלש מאות חלל (ש"ב כג יח). ועֹורֵר עליו יי' צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב (ישע' י כו). — ובתו"מ: לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום (מו"ק א ה). והיה יצרו מקטרגו ואומר לו דוד דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן ואת אמר אעירה שחר (ירוש' ברכ' א א). היודע מספרכם הוא יעורר אתכם (ר' חייא בשם ר' יוחנן, שם ט ג). דבר שהוא בטל דבר תורה מעורר6 את מינו ליאסר (ר' יוסי, שם תרומ' ה ז). זהו שאמר הכתוב שנאה תעורר מדנים וגומר שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהן שבשמים עוררה להן דיני דינין (מד"ר ויקר' ז). אוכיחך ואערכה לעיניך תרין אמוראין חד אמר אעורר כל לעיניך וחד אמר אסדור כל לעיניך (שם דבר' א). ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משינתם (פדר"א מא). — וכמו ערר, ערער: מכיון שערר עמו ג' שני' הראשונו' עוד אין צריך לעורר עליו (חיה בר רב בשם רב, ירוש' ב"ב ג ג). ועי' מעורר. — ובסהמ"א: לשון חבת אשת נעורים המעוררת את דודה בלילות בתנומות עלי משכב מחבקתו ומנשקתו (רש"י, שה"ש ח ה). המחשבה והחכמה אשר עוררוהו לדבר כדי להביא הנחשב מתהו אל ממש כדרך שכ"ע וחכמה מעוררים הבינה ליצירה (ראב"ד, פי' ספי' יצירה, כב:.). המרכיב זכר על נקבה שאינו מינו בין בבהמה בין בחיה ובעוף וכו' אבל אם העלם זה על זה בלבד שעוררן בקול מכין אותו מכת מרדות (רמב"ם, כלא' ט א). לא תעורר אשה על מת שלה שלשים יום קודם לחג (הוא, אבל יא ו). אבל אם יונח האיש ההוא המוכן במזגו אל זאת המעלה מבלתי למוד כלל ולא יעורר כחותיו ישאר סכל בלי ספק (ר"ש א"ת, שמונה פרקים להרמב"ם ח). אמר אם לא אהיה אני בעצמי המעורר נפשי למעלה מי יעירה שאין לו מעורר מחוץ (הוא, אבות ה). והיה מנהג אחד מן הפילוסופים בשבתו בבית משתה היין אמר לקראת בעל המוסיקא עורר הנפש לקראת כחתיה הנכבדות מן הענוה והיושר וסבר הפנים (ר"י חריזי, מוסרי הפילוסו' א יח). אמנם באלה הענינים שרוחך עוררתני ובהם הזכרתני והעירותני (מנחם גינצי הגולה, לקו"ק, נספח' 48). וזאת היתה הסבה הראשונה אשר עוררתני בראותי התלמיד החשוב הנזכר שולח ידיו בפרי עץ הדעת טוב ורע (ר"י ב"ר יהודה לנדא, האגור, הקדמ', ב.). (הפרק) הרביעי בעת שהיו הכהנים מעוררין אותו אחר שהניחוהו זקנים אלו והלכו להם (המאירי, יומ' פתיח'). ורז"ל חכמי האמת יודעי הצפונות אשר דבריהם כדרבונות הביאו על זה מאמר מעורר נפלא ריחו כשמן הטוב מורק (בחיי, בראש', ו.). ומעלים אותה למעלה ומעוררין עמה נחש קדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ויעורר קללות נמרצות (ר' אליהו די וידאש, ראשית חכמה יג, כח.). כבר קדם לנו בפרקים העוברים שכל אלו הענינים שאנו עושים בימים הללו (בימים הנוראים) הנה הם לעורר המדות העליונות (ר"מ אלבילדה, ראשית דעת, צט.). — ועוֹרֵר בדברים לשים לב לדבר: לכן חוייב שנעורר על טבע מהו ועל מה יאמר באמת ועל מה יאמר בהעברה (ראב"ד, אמו"ר 3). וכשנבאר לו המשל ההוא או נעורר על היותו משל ימלט וינצל מן המבוכה ההיא (ר"ש א"ת, מו"נ פתיח'). וכבר בארנו בחבורי ספרינו בתלמוד כללים מהענין הזה ועוררנו על ענינים רבים (ר"י חריזי, שם פתיח'). והנה אעורר אותך על עומק מחשבות אריסטו ופליאת השגת שכלו (שם ב כ). ואני המעורר אין מחשבתי שישיג שכלי אפילו כטיפה מן הים באמתת הענין (ר"א הלוי מברצלונה, ספ' החנוך, תל, קטז.). ואחר שעוררנוך על זה יש לנו לעוררך על היות אלקים שם הבא אחר שם י"ה כמו שביארנו למעלה (ר"י גיקאטיליא, גנת אגוז, א, יג:). וכן הוא ענין המחקר שמעוררי' הלבבות להניע הרעיונים בסברות וראיות עד שישיגו מהם המבוקש (המאירי, הקדמ' למשלי). ומכל אלה הדברים אשר עוררנוך עליהם יש לך להקיש על כל מה שתמצא בתורה מענין אוהב ואויב נגדו ית' (ר"מ אלדבי, ש"א א, ט:.). —  ואמר הפיטן: סיבר טוב עם הנשמעה עורר בעבור התשועה (ר' יניי, גנזי שכט' ג, דודסון 23). את ישיני מערות את תעורר בתפארות בעבור רווח לצרות בניך להציל ממאירות (Kahle, Masor. d. West., יג).  [עו]רר ערי מקטרי מפטמי פיטומי בושם ערוגה (שם יד). — ואמר המשורר: שירה חדשה שוררו ואהבה ישנה עוררו וביבשה עברו ואת אויביהם כסה הים (ר"י הלוי, מי כמוך). אהבה עוררו כי הנה גמלות יעוררו חן למאהבי ונקמה לעזבי כי נוטר לאיבי אני ונצר חסד לאהבי (הוא, יה למיחלים). וכבנות יענה אבל אסדר וקינתי ונהיתי אעורר (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 15). וכן אמר המשורר לכל איש אשר תאותו עליו עורר (ר"י זבארה, שעשוע', דודסון 10). 

— התפוע', הִתְעוֹרֵר, הִתְעוֹרְרִי, הִתְעוֹרַרְתִּי, יִתְעוֹרָר, — הִתְעוֹרֵר לעשות דבר, כמו קל: הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קומי ירושלם (ישע' נא יז). ואין קורא בשמך מִתְעוֹרֵר להחזיק בך (שם סד ו).  — הִתְעוֹרֵר על פלוני, לאיבה, להרע לו: ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יִתְעֹרָר (איוב יז ח). — ובמשמ' שמח על דבר: אם אשמח בפיד משנאי וְהִתְעֹרַרְתִּי כי מצאו רע (שם לא כט). — ובמדר': עורי צפון זו העולה שהיתה נשחטת בצפון מהו עורי דבר שהיה ישן ומתעורר (מד"ר בראש' כב). עתיד הקב"ה להתעורר עליך ולשלם לך כל צדקות שעשית (רב חייה בר אבא, שם עט). קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים מיום שיצאו בני ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל (שם ויקר' ז). עורי צפון לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום (שם ט). לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום וכו' לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבא ויבנה בית המקדש (שם שה"ש, עורי צפון). חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש (המן) ומאבדו מן העולם (שם אסת', ויאמר המן). והקב"ה אומר בני התעוררו עלי לפי רצונכם (מדר' תהל' קמט). ומשנפלו ארמיים בדבר אלישע לא עמדו אלא שנתעוררו בימי אחז ונפלו (סדע"ר כ). — ובסהמ"א: ויהי מקץ מאתים וה' שנה ויתעוררו מלחמות גדולות ועצומות בין בבל ובין רומניים בים וביבשה (יוסיפון יג). אמר להם חוני המעגל התחת אלהים אני להסיר מלחמות שהתעוררו ברוב עונות וחטאות (דברי מלכי בית שני7). — ודע שמן הכח המדמה הזה יבאו שלשה עניינים האחד הוא השגת תכונת המוחשי' והרכבתם וכו' והג' הוא שמתעורר להרחיק הדבר המזיקו ולכוין אל הנאות לו (ר"י א"ת, רוח חן ב). ומפני שהמסכים לעשות דבר יתעורר לעשותו בקימה נאמר לכל מי שיתעורר לאיזה ענין שהוא קם (ר"ש א"ת, מו"נ א יב). שמעלות המדות כולם ימצאו לחלק המתעורר לחלקי הנפש (הוא, אבות ב). וכן הוא ידוע אצל הפילוסופים והרופאים שהנפש המתעוררת היא בלב והלב חדרה וכליה אליו תיוחס (שם). ולפי שהמלאך והבהמה אין תולדותם שוה על כן יתעוררו מלחמו' גדולות בגוף האדם כל ימי חייו (סמ"ג, הקדמ' למצוות עשה). — כֹח מִתְעוֹרֵר: והמזג היותר נאות הוא אשר לו  תוספת על מה שזכרנו שני כחות והם בשלוח השגה והנעה ושניהם יעבדו כח בו בהם יברח מן המזיק ויקרב אל הערב והוא יקרא כח מתעורר (ראב"ד, אמו"ר 26). לפי שמין האדם צריך למלאכות רבות אשר לא ישלמו אלא בכח השכל המעשי הראשון שהוא באמת כח המדמה ומכח המתעורר והזכרנו אותו למעלה (ר"י א"ת, רוח חן ד). והמתעורר הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם ויבקש דבר או יברח ממנו (רש"ט פלקירא, המעלות ב, 37). והם ז"ל לקחו ריע בדרך דרש מגזרת רע וכשלא יאמן הרע ההוא יפרד הדל ממנו גם אחיו שהם הכח המדמה וכח המתעורר וכח ההרגשה (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד', עה:). לפי שהחלק השכלי שהוא החלק הנבחר מחלקי הנפש הוא המלך וכו' כי הוא משל לכל ההנאות הגופיות שאינן כלל לחלק הזה רק לשאר חלקי הנפש והם המרגיש והמתעורר (שם קצ.). הכח המתעורר כשיהיה לדבר הערב נקראת תאוה (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים עה). הוקשה לי זה ימים הכתוב הזה וכו' ונתעוררתי עתה מפני שראיתי בזה הפרק אמר רבי אבהו וכו' (רשב"א, תשו' ס). ואל תתמה כי כבר נתעוררת אתה לדעת כי אין בכל פרטי המצו' מצוה שאינה רומזת אל עניני החכמה (שם צד). כי הלב הוא המרגיש והמתעורר מכל האברים (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי כג טז). שכל הרוא' הערתו בפתיחת דבריו יכיר כי בו דברים נעלמים ויבין עצמו להתעורר לתת לב בהבנתם (המאירי, פי' משלי, הקדמ'). ויש מהם שהוקדשו שיתחלקו הפירות לבד ושאר הקרן קיים ביד הגבאי ועכשו נתעוררו קצת ממנהיגי הקהל (ר"נ גירונדי, שו"ת ב). ראובן ושמעון ולוי נתחברו והתעוררו לעבור הים ולהתקרב לארץ ישראל (שם לח). ואדרבה נראה שהיתה דעתו קרובה אצל רבי חיים הנז' שבחר בו להיותו סופר עמו מזולתו אמת הוא שר' אברהם נתעורר לשאול הספרות בעד עצמו (בר ששת, שו"ת קצה). והיה מי שהתעורר ראשונה והתחיל לכתוב בחכמה הזאת הגאון רבינו סעדיה (פריפוט דוראן הלוי, מעשה אפד ח). וכאשר באו ב' כתות הראשונות בתוך הכתבים כי הם נתעוררו מזה כאשר הוזכר בלשון הרב (ר"מ בר שמואל נכתויא, מכתב, מנח' קנא יח). וכתב אפלאטון צריך האדם להתרחק מהחשק כי הוא תקוה מתעוררת בלב ויתקבצו בו כחות מן התאוה (ר"מ אלדבי, ש"א ה, פא:). וכשמעי הדברים האלה בלהות בעתתני ורוח קנאה הציקתני ונתעוררתי ללמוד בספרים החיצונים (שם ח, קז:.). ואפשר שהתעורר לזה מהמלחמות אשר ראה (ר"י אברבאנל, מ"ב יד א). אלא נתעורר בזאת ההשגה (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים מא). ותמר התעוררה ותאמר (מאפו, אהבת ציון י). — ובמשמ' שם לבו לדבר, הֵעִיר הערה, פרש: ודי למתעורר שיתעורר אל כלל הכוונה ואל עיקר הענין ואין צורך גדול לפרטים (ר"ש א"ת, יקוו המים ב, 149). זהו מה שיראה שצריך להתעורר עליו בתשובת הרב (ר' חסדא קרשקש, אור יי' ג א ד). ראו להתעורר מה היתה הסיבה להודיע סדר הקבלה (המאירי, פי' אבו' פתיח'). הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר וצריך להתעורר על אמרו מגלה סוד מכסה דבר ולא אמר בשניהם סוד בשניהם דבר (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, לב:). ומה שאמ' בקליפויי דטמיר' דכולא התעורר מאד על מלת בקלפויי (הרקנטי, פי' התורה, ד::). יש לך להתעורר על מה שעוררתיך כבר כי כל הדברים העליונים בהגלותן נגלה בעולם השפל דוגמתם וכפי ההתעוררות הנעשה למטה כך נעשה למעלה (שם, י::). ונתעוררו רז"ל על מלת ויזכור מפני שהמבול בא בכח מדת הדין וכו' (שם, נח יט:). ומצאתי שרבותינו זכרונם לברכה נתעוררו במדרש רות על מה ששואלין העולם לפי סוד העיבור היאך חיה נשמתו והיכן (שם, וישב לד:). ועם היות דבר פי חכם חן הנה לא התיר הספקות אשר הערותי ולא התעורר לתת הסבה למה סדרו חכמינו ז"ל שמות חלקי כתבי הקדש בזה האפן תורה נביאים כתובים (ר"י אברבאנל, פי' נביאים ראשונ', הקדמ'). והרלב"ג לא התעורר אליה כלל (שם, מ"ב יג יב). וכבר התעוררו המפרשים למה נזכרו כאן הדברים האלה (שם שפט' ב ז). ראוי שתתעורר במ"ש הרב וכו' (הוא, מו"נ ב לז). ראוי שתתעורר שפרש (הרמב"ם) ראשונה המאוחר בדברי אריסטו שהוא דעתנו ופירש באחרונה מלת שכלנו שזכר אריסטו ראשונה (הוא, שמים חדשים עיון א). וכבר נתעוררו חז"ל ואמרו שבשביל יחיד שעש' תשובה כגון זו מוחלין לכל צבור (רמ"ע מפאנו, חקור דין א יד, אמר' טהור'). ולהיות נשמתם צרורות בצרור החיים למעלה ולא להיות למטה הרי נרא' שאין זה מה שהתעוררנו עד עתה ולא מה שאומרי' רוב אנשי העולם (אבקת רוכל ב, א). וראוי להתעורר בכוונתו ראשונה בקשר אומרו ראש דברך אמת עם אומרו וה' אלקים אמת וכו' (ר"מ אלבילדה, ראשית דעת, לב.). דע שכבר התעורר על זאת המבוכה בעל מאור עינים גם אחרים זולתו (דוד גנז, נחמד ונעים פט). תחלה יש לנו להתעורר על אמרו קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה לח.). — ואמר המשורר: ולבי יתעורר להשיב ולברר דבר המשתרר עלי כל הפתרים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה). מי יעמד בצר להשיב צוררים כי יערימו סוד ויתעררו (רשב"ג, בימי יקותיאל). אתעוררה אתגברה על שוררה משתוררה פה פערה על סוערה ואחברה שה פזרה לי שברה לא אזכרה חסד נעוריה (ראב"ע, איפה בני). אמצת המחצבת מדוכא כחלל בכן יתעוררו הגליות לנואי מכלל גורי צמח ומרשעת תאמלל (פיוטים ושירים, גנזי שכטר ג, דודסון 76). כאשר חרדתם ונתעוררתם ועזרתם בהונכם בנפשותיכם כן תחרדו וכצפור ממצרים ותתעוררו לבוא לירושלים (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 157). התעוררי התעוררי כי בא אורך קומי אורי (ר' שלמה אלקבץ, לכה דודי). ותכל נפש דוד עליו נכמרו רחמיו כי נחם על אמנון ואהבתו התעוררה (שלום הכהן, ניר דוד 320). 

— הָפע', * הוּעָר, — שהעירו אותו: ותהר ותלד בן ותקרא שמו ער שהוער מן העולם (מד"ר בראש' פה). — ובסהמ"א: אריות נוסו כי אריה הוער לשמר פליטת כרם זו (קטע מזמן הגאונ', סעדיאנה, שכטר 72). הוער  מקדם וממזרח הובא וצדק לרגלו נקרא ונתוה זהר תועים מדרך תועבה השכם מאש ולהבה (בנימין, אהבת עזוז, סליח' ה עי"ת).