1, ש"ז, מ"ר עִוְרִים, — א) אדם שאין עיניו רואות, blinder, aveugle; a blind person: מי שם פה לאדם או מי ישים אלם או חרש או עִוֵּר הלא אנכי יי' (שמות ד יא). לא תקלל חרש ולפני עִוֵּר לא תתן מכשול (ויקר' יט יד). ארור משגה עִוֵּר בדרך (דבר' כז יח). והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש הָעִוֵּר באפלה (שם כח כט). לא תבוא הנה כי אם הסירך הָעִוְרִים והפסחים (ש"ב ה ו). ואת הפסחים ואת הָעִוְרִים שנאו נפש דוד על כן יאמרו עִוֵּר ופסח לא יבוא אל הבית (שם ה). ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומחשך עיני עִוְרִים תראינה (ישע' כט יח). אז תפקחנה עיני עִוְרִים ואזני חרשים תפתחנה (שם לה ה). החרשים שמעו וְהַעִוְרִים הביטו לראות מי עִוֵּר כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עִוֵּר כמשלם וְעִוֵּר כעבד יי' (שם מב יח-יט). צפו עִוְרִים כלם לא ידעו (שם נו י). נגששה כַעִוְרִים קיר וכאין עינים נגששה (שם נט י). והצרתי לאדם והלכו כַּעִוְרִים כי ליי' חטאו (צפנ' א יז). וכי תגישון עִוֵּר לזבח אין רע (מלא' א ח). יי' פקח עִוְרִים יי' זֹקף כפופים (תהל' קמו ח). עינים הייתי לָעִוֵּר ורגלים לפסח אני (איוב כט יה). נעו עִוְרִים בחוצות נגאלו בדם (איכ' ד יד). — בתו"מ: עור בין סומא בשתי עיניו בין סומא באחת מעיניו (בכור' מד.). הקב"ה מצוה על העורים שאין יסורין גדולים מהם וכו' וכשיבא לרפאות העולם אינו מרפא תחלה אלא העורים וכו' ומי הן העורים הדורות הללו שהולכות בתורה כעורים (מדר' תהל' קמו). — ובסהמ"א: ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים (ראב"ע, בראש' כה לד). כי כל מה שיאמרו בהם הכל דרך אומדות והשערות כעורים מגששים קיר בחשכה יתהלכו (ר"מ אבן גבאי, עבודת הקדש, סתרי תורה א). — ואמר המשורר: דמות פקחים והם עורים וחרשים בפה רחב ובלבבות סגורות (ר"י הלוי, התמיר בזקנים). יהי ראש לבית אבות כיולדיו ויחיה עדי יחזו עוריו  אשר בו ישברו (ר"י חריזי, תחכמונ' נ). אשוב אני עור ולא יחשובו עוד רעיוני על דבר תפארת (עמנו', מחב' א). ומשל: המאשים לסכל כמאשים לעור (משלי חכמים צא). אין ראות העין מועיל כשהלב עור (דברי מוסר, בסוף ספר המפואר למולכו, 52). — ומעי עִוֵּר: תועלת המעים העליונים וכו' והשלשה התחתונים האחד הוא מעות ונקרא עור יש לו פתח אחד ממנו יבא לו פסולת המאכל (ר' מנחם בר זרח, צידה לדרך, א יג, כד.). עי' מעי. — ב) ת"ז, איש עִוֵּר: איש עִוֵּר או פסח (ויקר' כא יח). הוציא עם עִוֵּר ועינים יש וחרשים ואזנים למו (ישע' מג ח). — מ"ר נק' עִוְרוֹת: לפקח עינים עִוְרוֹת להוציא ממסגר אסיר (שם מב ז). — ובסהמ"א: ופקח עיני העורות להבין ולהורות בדין אשה זו וכו' (ר' בנימין זאב, שו"ת א בסוף). — °ומ"י עִוְּרָה: ויאנח העם אנחת חללים ורואים תמיד בעיניהם את המות והממית לא ראו על כן קראו למות ההיא מות עורה (יוסיפון שסה). — וְעִוֶּרֶת: הקנקן ריקן בלי יין והגבינה נגובה בלי זין והגברת עורת בלי עין חגרת ונשברת צעדה עלי עין (ראב"ע, שירי עני, כהנא א, 13). אחר אשר עין הזמן עורת כי לא יחלק טוב לאישים טובו (עמנו', מחב' א). והרביעי הוא המעי הנקרא עיוורת הסתום (אסף הרופא, כ"י מינכ', 35:). כשיסופר על האבן שהיא משוללת הראות או שאינה רואה לא יחוייב מפני זה היותה עורת כי דרך השלילה בלתי מורה על נושא מוכן לזה ולזה בדרך ההעדר (ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי ב ב). — ג) שם מפשט, עצם המום2: וכי יהיה בו בהבכור מום פסח או עִוֵּר כל מום רע (דבר' יה כא).