°, ש"ת, נק' מ"ר עַזִּיזוֹת, —  כמו עַז: עמדו בנסיונם וקבלו דין בעליזות ולא נסוג אחור לב ועינים נלוזות ראויים לקבע תפלות עזיזות (אמוני שלומי ישראל, סליח'  כ סיון). ואחרי זאת הבין לחזות לעשות עזיזות קשות ועזות (יוחסין של אחימעץ, ניבואר 3, 113).