*, ש"נ, — א) שה"פ מן א. עָזַב: בר נגרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה (ר' אבהו, ירוש' פאה ה ד). יש לך עזיבה אחרת כזו מה זו לעניים ולא לעשירים (שם ו א). מעשר עני ניתן בזכייה ואילו (לקט שכחה ופאה) בעזיבה (שם נדר' ג א). ארבעה דברים אמר ירמיה מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה (ר' יהושע בר אבין, שם, איכ', למה לנצח תשכחנו). אני משיב אתכם על עזיבה ושכיחה שתבעו אותי (פסיק' רבת' לא). —  ובסהמ"א: ואמר (החכם) העושר והגדולה היא עזיבת החמדה (ר"י א"ת, מבחר הפנינ' לרשב"ג 19). בקש מה שאתה צריך לו ועזוב במקור נדפס 'ועוזב'. מה שאין אתה צריך לו כי בעזיבת מה שאין אתה צריך לו תשיג מה שאתה צריך לו (שם 63). ואם יאמר כי הזימון ההוא צריך למי שיזדמן ועזיבת הזימון צריך למי שלא הזדמן כבר הודה בסבות אמצעיות ושבהם עמידת המתאחרות (הוא, הכוזרי ה כ). שער בעזיבת העולם וזכרון משלי תנואותיו (ידעיה הבדרשי, הפרדס א, אוצה"ס ג). כל מבקש שלמות צריך שיעזוב עזיבה גמורה כל בעל מדה רעה או בעל אמונה פחותה (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, יג:). — ב) שה"פ מן ב. עָזַב: ואמר וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו וענין העזיבה צריך לעזוב המשא מן החמור זה מצד זה ובעל החמור מצד זה (ר"א הקראי, ג"ע, דין האבדה, קפה:). — ג) שה"פ מן ג. עָזַב: ואין עזיבה אלא פרנסה היך מה דאת אמר ולא ראיתי צדיק נעזב (ר' איסי, מד"ר בראש' סט).