קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', עִזֵּק, יְעַזְּקֵהוּ, — עִזֵּק את הכרם וכדומ', חפר באדמה לעשותה תחוחה לנטיעה, umgraben; bëcher, to dig round; כרם היה לידידי בכרם בן שמן וַיְעַזְּקֵהוּ1 ויסקלהו ויטעהו שרק (ישע' ה א-ב).ובסהמ"א: שמכבד הקרקע ומוציא ממנה עצים המכוסין בקרקע מסקל ומעזק הארץ (הערוך ערך זך). זך גם כמו נצח כבד הקרקע מסקל ומעזק הארץ ומצא בערוך (מלון צמח דוד, נכריות, נב).— ואמר המליץ: כרמיה שורקים מסקלים ומעזקים שרשיה על יובל תשלח (ראב"ע, אגר' ח' בן מקיץ). תרקו ברקו ארקו סדקו עזקו תרוקו חקו עושקו לחשוקו קדוש(אלהים בהנחילך, יוצ' ב שבוע', מחז' איטל' א, קנה.). פסיעות עמי לסקל ולעזק צר לבי להנזק (גנזי שכט' ג, דודסון 118).

— קל, *עָזַק, — א) כמו פִע': אף העוזק2 בית הפרס טהור (ר' שמעון, אהל' יח ה). עזקו (את בית הפרס) אין לך בדיקה גדולה מזו (תוספת' אהיל' יז ט). ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו (מנח' פה:). — ואמר המליץ: בחמתך גפרית עלי תבזק ואת כרמי במגליך תעזק (עזרא הבבלי, תוכח' מוס', סט:). — ב) בהשאלה, סגר וחתם כמו בטבעת3, קבע: חצר גדולה היתה בירושלים בית יעזק היתה נקראת מהו בית יעזק ששם היו עוזקין את ההלכה (ירוש' ר"ה ב ג). — ובמשמ' סגר, החזיק: בא אביו של תינוק מצא שעוזק4 אחד בפיו ושתים בידו חבטו בקרקע ומת (חול' לד.).

— נִפע', °נֶעֱזַק, שעזקו אותו: לא תהא סבור דבשדה בור גדלו אלא נתחרש יפה ונעזק כמו שנאמר ויעזקהו ויסקלהו (ערוך ערך עזק). 

— פֻע', °עֻזַּק, — כמו נִפע', רק בינ' מְעֻזָּק, מְעֻזָּקָה: מפרדס מעוזק וגדר סביב לו (רש"י, יבמ' קכב.). — ואמר המשורר: מעינותיה יפוצו וצמחיה יציצו כרמיו שורקים מסוקלים ומעוזקים (ראב"ע, ח' בן מקיץ). — ובהשאלה, אמר הפיטן: בל תהי מצות סכה בעיניך קלה כי כנגד כל מצות דת חקותיה שקולה המעזקה והמסקלה (בל תהי, יוצ' ב סוכ'). יתירה חיבתך תשוקות וחשוקה עם הכלה חסודה מעוזקה מאת ה' תהיה חזקה (ר' שמעון הגדול, רשות לחתן, מחז' ויטרי תפה, 598). דבורה על אפן חקוקה המסקלה והמעזקה ודשונה דשון למשמר חקה (אצולת אמן, יוצ' שבת פרה). הנוה והמעונגה בחשוקות דליותיך נטועה שורק ומעוזקות (פיוט ושירים, גנזי שכטר ג, דודסון 85). 

— הִפע', °הֶעֱזִיק, כמו החזיק, — כמו קל ב): כבירים הבזיק כנסם כבזיק כהחזיק העזיק כאזיק מחזיק(אילת השחר,   יוצ' שבת ר"ה).