עִזּוּק

°, — שה"פ מן עִזֵק: וכן אם עזקו ובדק בשעת עזוק מלמטה ומלמעלה לא עשה כלום (רמב"ם, טומאת מת י יב). — ובמשמ' גדר וסיָג ואמר המליץ: צרימו צמתו עזוקיו1 צרחו להפר חוקיו צרר כל משפט יקו צו לצו קו (אדיר, מטמוני האמבורג א יג, המגיד טז, 345).



1 [ואפשר שהוא בינ' פעול מן עָזַק.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים