1, פ"י, — בדקדוק חִבֵּר, ביחוד ע"י וו החבור: ואפשר שיעטפו הרב על המעט באשר נאמר בשבעה ועשרים יום (ר"י א"ת, הרקמה  236).  ואם יאמר אומר  ולמה לא עטפו עליו (ר"ל בשנים עשר) כאשר עטפו בשנים ועשרים (שם). ואמרו נחת גדודיה עוטף על אמרו תלמיה רוה ואמרו צמחה גדודיה עוטף על אמרו ברביבים תמוגגנה (הוא, השרשים לריב"ג, נחת). — וו עוֹטֶפֶת, וו הָעִטּוּף: וכבר המירו עוד האלף מהוו העוטפת הנופלת על הבית והמם והפא בין שתהיה אחת האותיות האלה נחה בין שתהיה נעה והומרה עוד מהוו העוטפת הנופלת על כל אות נחה איזו אות שתהיה ׁ(הוא, הרקמה 45). והשבועה נכנסת בין שני הדברים כאשר תראה ותהיה במקום ואו העוטפת בעבור שהיא ממוצאה (שם, 34). ואם תרצה להבין המאמר עטוף הביאור ואמור (ר"א בדרשי, חותם תכנית ב ה). והואו הזאת כשתבא על פעל עבר הבא על פעל עבר אחר לא תהיה אז מהפכת כי אם עוטפת (ר"ד אבן יחייא, לשון למודים א ג).

— הִפע', °הֶעֱטִיף, — כמו קל: וכאשר תעטיף מספר על מספר ותרצה להודיע2 תודיע המספר הראשון בלבד אם תרצה ותעטיף השני בלא הודעה כאשר נאמר יום האחד ועשרים (ר"י א"ת, הרקמה, 238).