ג. עָטַף

יַעֲטָף, יַעַטְפוּ, — עָטַף בגד וכדומ', כמו עטה, sich umhüllen; s'envelopper; to wrap oneself, ובהשאלה, עָטַף לבוש של חמס וכדומ': לכן ענקתמו גאוה יַעֲטָף שית חמס למו (תהל' עג ו). — ובהשאלה, העמקים בר, יתכסו: לבשו כרים הצאן ועמקים יַעַטְפוּ בר (שם סה יד). — ובתו"מ: ולשם (לחצר המעורבת) מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף (שבת טז ד) . עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן וכו' (ר' חונא, ירוש' נדר' ג יב). מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלך ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך (ר' ישמעאל כה"ג, מכי' משפט' יח). זה נקרא ר' וזה נקרא ר' זה חכם וזה חכם זה עוטף בטליתו וזה עוטף בטליתו אם כן למה חכמתי אז יותר (מד"ר קהל' א, החכם עיניו בראשו). שלא תהא תפילין נושא [וטליתך] עוטף והולך ועובר עברות (פסיק' רבת' כב). — ובהשאלה עטף אור, כמו עטה אור: משעטף את האור חזר וברא את העולם (מד"ר שמות טו). — ואמר המשורר: חיה רעה ומשכלת זוקן כי יחטיא פי חטפי חשכת יום צרה ומבוכה זוקן כי המעיט פי עטפי (עמנו', מחבר' ד). כר מרחב אין קצה יעטוף אדם רב כעטוף הים מים (אדם הכהן לבנסון, חלום חזיון לילה). 

— נפע', *נֶעֱטַף, — כמו קל: דרכים ששוה (אנדרגינוס) בהן לאנשים וכו' וחייב בכל המצוות האמורות בתורה כאנשים ואינו נעטף1 ומספר כאנשים (תוספת' ביכור' ב ד). היה נעטף בטליתו וטמאות וטהרות בצדו וטמאות וטהרות למעלה ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור ואם אי אפשר לו לכון ספקו טמא (שם טהרות ד א). האיש נעטף2 ומספר ואין האשה נעטפת2 ומספרת (שם סוט' ב ט). 

— פִע', *עִטֵּף, מְעַטֵּף, — עִטֵּף את פלוני, הלביש: והמלביש והמנעיל והמעטף3 הרי אלו באזהרה (שם סנה' י ג). — וכמו קל: כי מעטף בציצית לימא ברוך אשר קבמו"צ להתעטף בציצית (ברכ' ס:).

— פֻע', *עֻטַּף, מְעֻטָּף, — כמו א. עָטוּף: בכל שנה ושנה היה זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים (מד"ר ויקר' כא). — ובסהמ"א: נראה לו למשה [רבע"ה] מתוך כבודו של הקב"ה כדמות שליח צבור מעוטף שיורד לפני התיבה (ר"ח, נספח' לאוצ' הגא' א, לוין 4). — ואמר המשורר: קחה שירה מישרת ישרה תשורת אהבה זכה קדומה מעלפת בכליה ככלה מעטפת בעדיה כעלמה (יוסף בן חסדאי, הלצבי חן, שער השיר 29). 

— הִתפ', *הִתְעַטֵּף, נתעטף, — עטף את עצמו: המוצא ספר בשדה וכו' אם היו גשמים יורדין מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו (תוספת' ערוב' יא טו). אכל מיסב מתעטף ומברך (רבי בא בריא דרבי חייא, ירוש' ברכ' ז ז). אחז בה (בטלית) האור משני צדדין נוטלה ומתעטף בה ואם כבת' כבת' (שם שבת טז א). בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורי' ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם (ירוש' ר"ה א ג). כיון שראתה (בתו של נקדימון בן גוריון) את ר' יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לה רבי פרנסני (ספרי דבר' שה). אני ראיתי את ר' שגיהק ופיהק ונתעטש ורק ומשמש בבגדו אבל לא היה מתעטף (רבי חנינא, ברכ' כד.). אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית (שם ס:). מאימתי התחלת דין רבי ירמיה ור' יונה חד אמר משיתעטפו הדיינין וחד אמר משיפתחו בעלי דינים (שבת י.). אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש (שם לא.). ירד ר"ג מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו (ערוב' סד:). באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו וכו' (יומ' סט.). עמד (דוד) והעביר פיפורין מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין (מד"ר בראש' עד). מה עשה (מרדכי) נתעטף בטליתו ועמד בתפיל' לפני הקב"ה (ר' לוי, שם ויקר' כח). מיד צוה ועשו ר"נ טליות תכלת ונתעטפו בהן אותן ר"נ ראשי סנהדראות שקמו על משה (שם במד' יח). באותה שעה מה עשה משה לבש שק ונתעטף שק נתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב"ה עד שנזדעזעו שמים וארץ (שם דבר' יא). מעשה בגרגרן אחד וכו' פעם אחת נתעטף כלי קוריים שלו ועלה לראש הגג ונפל ומת (שם קהל' א). לאחד שהיה מוכר טלית באיטלס ועבר אחד וראה אותה א"ל שלי הוא א"ל התעטף בה אם מחזקת היא לך הרי היא שלך (ר' חייא רבה, פסיק' דר"כ יא, בובר). — ובסהמ"א: ומפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש להתעטף בציצית ומתעטף ומתחיל לומר קדיש (אוצר הגאונים א, לוין 39). — ובהשאלה: ר' יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יר"מ ה' אלהינו שתציץ בבשתינו ותביט ברעתינו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך (ברכ' טז:). ר' שמעון בר' יהוצדק שאליה לר' שמואל בר נחמן וכו' מאיכן נברא האור אמר נתעטף הקב"ה בה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו (מד"ר בראש' א, תיאוד'). מיד לבש (סמאל) כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה (שם דבר' יא). 



1 [כשהוא מצורע, עי' ויקר' יג מה.]

2 [בדפו' מעטף, מעטפת.]

3ספרי דבר' צא הגרסה: והמעטיף.]

חיפוש במילון: