ה. עָטַף
° 1, פ"י, — נטה ועִקם: ומפני שכל מי שנשען על מטה הוא כופף עצמו עליה ועוטף את מתניו (הוא, השרשים לריב"ג, עמד).
— נִפע', °נֶעֱטַף, — שעטפו ועקמו אותו: אמר הנה מדבר עם פרעה המדומה במשענת קנה כי כשתשבר תעמיד מתניהם אשר היו כופפות ונעטפות עליה (שם).
— ומקו', הֵעָטֵף: ומזה הענין אצלי והעמדת להם כל מתנים כלומר שיעמדו מתניהם מהכפף והעטף והשען (שם).
1 [עי' הערה לב. עטף.]