1, ש"נ, — כמו עֲטָרָה: ויקח את עֲטֶרֶת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד (ש"ב יב ל). הוי עֲטֶרֶת גאות שכורי אפרים וכו' אשר על ראש גיא שמנים (ישע' כח א). אמר למלך ולגבירה השפילו שבת כי ירד מראשתיכם עֲטֶרֶת תפארתכם (ירמ' יג יא). ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך וַעֲטֶרֶת תפארת בראשך יחזק' יו יב. ויתנו צמידים אל ידיהן וַעֲטֶרֶת תפארת על ראשיהן (שם כג מב). יי' בעזך ישמח מלך וכו' תשית לראשו עֲטֶרֶת פז (תהל' כא ב-ד). ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחזר וַעֲטֶרֶת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן (אסת' ח יה). — ובהשאלה, כבוד ותפארה: ביום ההוא יהיה יי' צבאות לַעֲטֶרֶת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו (ישע' כח ה). והיית עֲטֶרֶת תפארת ביד יי' וצנוף מלוכה בכף אלהיך (שם סב ג). תתן (החכמה) לראשך לוית חן עֲטֶרֶת תפארת תמגנך (משלי ד ט). אשת חיל עֲטֶרֶת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה (שם יב ד). עֲטֶרֶת חכמים עשרם (שם יד כו). עֲטֶרֶת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (שם יו לא). עֲטֶרֶת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (שם יז ו). כבודי מעלי הפשיט ויסר עֲטֶרֶת ראשי (איוב יט ט). שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו נפלה עֲטֶרֶת ראשנו (איכ' ה יה-יו ). ואמר בן סירא: עטרת פז מעיל מצנפת ציץ [חרות חות]ם קדש (ב"ס גני' מה יב). — ובהשאלה: סביב לו עטרת בנים כשתילי ארזים בלבנון (שם נ יב). — ובתלמו': משמת ר' אלעזר בן עזריה בטלה עטרת חכמים שעטרת חכמים עשרם (תוספת' סוט' יד ג).  — ובסהמ"א: וכמו שאמר הקיסר אוקטאביאנו כאשר הביאו עטרת מלכות להמליכו ברומה לקח העטרת בידו ואמר עטרת עטרת אלו ידע האדם העמל והכאב אשר תחתיך אעפ"י שימצאך בחוץ מושלכת ארצה לא יקחך בידו (ר"י אברבנאל, שופט' ט, משל יותם). — ואמר הפיטן: וכימה מהם אינה נספרת והיא לטלה זנב ולשור עטרת (ר" הקליר, מחז' איטל' א, יב.). שער הסגור בסחרת תסעיד שער העין בעטרת תעיד (יוסף אבן אביתור, שער האיתון, שער השיר 13). — *ובנין עגֹל שעל הכירה, כעין זר: עטרת כירה טהורה (כלים ה ג).