1, מ"ז, מ"ר עִיִּים, עִיִּין, — ערמת עפר ואבנם שנשארים מחרבן עיר, בית וכדומ',Trümmerhaufen; décombres, ruine; heap of ruins : ושמתי שמרון לְעִי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה(מיכה א ו). לכן בגללכם  ציון שדה תחרש וירושלם עִּיִּין2 תהיה ׁ(שם ג יבׂ). אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלם לְעִיִּים נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים (תהל' עט א-ב).אך לא בְּעִי3 ישלח חד אם בפידו להן שוע (איוב ל כד). — ואמר הפיטן: אפריון לעיי השדה מהר לשכלל יסודה ציון במשפט תפדה (אל אמנה. סליח' ער"ה). אבן הראשה  לעיים ולחרישה ונוהלי מורשה מנוד ראש בלאמים (אבן הראשה, סליח' עשר בטבת). — ואמר המשורר: יתנו שוכני עי בם זמירים ורנה יפצחו  ציים ואיים (רמב"ע, התרשיש י טו-טז). — וכנוי לקבר: ואיך אשקט וילד שעשועי זכריה צבי כל עולליכם בעי ישן שנת עולם ולבי לפרודו כמו על גחליכם (ר' אליעזר בן יעקב הבבלי, .Babyl. Geon פוזננסקי 77). ובהשאלה שריד: ובעצתם אסף מוראט מעיי המחנה הגדולה כל איש שמן וכל איש חיל כשלשים וחמשה אלף איש מכל לשונות עמי איראפא (רמא"ג, הצרפת' ברוסי', 115).