ש"נ, מ"ר, עֲטָרוֹת, — א) כעין טבעת גדולה עשויה פרחים או כסף וזהב, ישימוה על ראש אדם לכבוד או לשמחה וששון וכיוצא בזה Kranz, Krone; guirlande, couronne; wreath, crown: צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בַּעֲטָרָה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו (שה"ש ג יא). כה אמר אדני יי' הסיר המצנפת והרים הָעֲטָרָה (יחזק' כא לא). ולקחת כסף וזהב ועשית עֲטָרוֹת ושמת בראש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול (זכר' ו יא). — ענד עֲטָרָה, עי' עָנַד. ובמליצה, עָנַד את פלוני לעֲטָרָה, עשה לעצמו את פלוני לעֲטָרָה מפני אהבה וכבוד לפלוני: מי יתן לי שמע לי וכו' אם לא על שכמי אשאנו אענדנו עֲטָרוֹת לי (איוב לא לה-לו). — ובתו"מ, עֲטָרָה של צמחים, עלים ופרחים: איזהו מחיר כלב אלו חלופי כלב שנא' תמכר עמך בלא הון החליף עמו פרכילי ענבים ועטרות של שובלין יינות שמנים וסלתות (תוספת' תמור' ד ד). רב ירמי' שיבשב ולבש עטרה של זית (ירוש' סוט' ט טז). מצא בראשו מעות וכו' א"ר יונתן לא סוף דבר עטרות שיבולים אלא אפי' עטרות של וורד (שם ע"ז ד ב). ותלה בה אגוזים שקדים וכו' יינות שמנים וסלתות ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג (ביצ' ל:). — ועֲטָרָה של מלך וכדומ': ובאו כל המלכים כלן לכבדו (את פרעה) והביאו דוראות של עטרות וכו' אותה שעה כעס ואמר וכו' לא היה יודע לשלח לי עטרה (מד"ר שמות ה). לבן מלכים שמסר לו אביו ב' אפטרופין וכל עטרה שהיה אביו מעטרו לא היה מעטרו אלא על ידיהן (שם דבר' י). באותה שעה כעס הקב"ה עליו ואמר שלמה ולשמחה מה זו עושה מה עטרה זו בראשך רד מכסאי (מדר' שה"ש ג, גרינהוט כט:). — של חתנים וכלות: בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות (סוט' ט יד). שלשה דברים נאמרו באיסטמא אין בה משום כלאים וכו' רבי שמעון בן אליעזר אומר אף אין בה משום עטרה לכלות (ירוש' שבת ו א). — וזֵר במשתה: מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן וכו' אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן (ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא, ר"ה ח:). — ובמליצה: העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה (רב, ברכ' יז.). עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק (סנה' קיא:). — ובמשמ' כבוד ותפארה: אל תעשם (את דברי התורה) עטרה להתגדל בהם וכו' (ר' צדוק, אבו' ד ה). מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשת ענוה עקב לסולייסה (ר' יצחק בר אלעזר, ירוש' שבת א ה). אותו יום (שבו הוקם המשכן) נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית וכו' (שם בבלי פז:). למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה (ריב"ל, יומ' סט:). האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות (מד"ר בראש' סג). ואת החזיר זו אדום וכו' ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה  לבעליה (שם ויקר' יג). — ובסהמ"א: וכיון שראה שנסתלקו כל הכבודות והעטרות מיש' מיד התחיל לקבול ולצעוק (גנזי שכטר א, גינצבורג 257). הטורח בחכמה ובמוסר מקנה העטרות והנזירים יעשו העטרות מזהב הלשון המדברת ויושמו בראשי אוהביהם (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג 2). ואלה עשיתי לאיש עשה פתוחי כסף ועטרה לספר תורה (ר"י חריזי, תחכמונ' נ). ומייפין אותן במקום המונח על הראש וקורין לה עטרה (הלבוש או"ח י י). מנהג יפה הוא מנהג ארצות הישמעאלים שאין עושין עטרות לטליתות להראות שאין עקרו נעשה לכך וכו' (שם). — ואמר הפיטן: ספרו לעל כפים חקוקים עטרות ענודות לקבוצי ממרחקים (גנזי שכטר ג, דודסון 166). — ואמר המשורר: ולקחת לך כסף וזהב ועשית לראשיהם עטרות (ר"י הלוי, דורשי תורה). אכן בסודך לא העמדתני לדבוק בהודך עטרות ענדתני (ראב"ע, את חפצי מלא). — ב) זֵר של בנין לקשוט1: העטרות והפתוחים מביאים את הטומאה בפותח טפח (אהל' יד א). ושרשות של זהב היו קבועות בתקרת האולם שבהם פרחי כהונה עולים ורואים את העטרות שבחלונות2 (מדו' ג ח). — וזר על כלי: עשה לה  (לשֹקת) עטרה של טיט והלכו המים לשם פסולין (פרה ה ז). — וגדר עגֹל: עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה וכו' היו עשויות שורה ומוקפות עטרה אין חורשין להם אלא לצדדין (שביע' א ו). — ג) ראש גיד הזכרות: אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה (שבת יט ו). אילו הן ציצין המעכבין את המילה ר' אבינא בשם ר' ירמי' בחופה רוב גובהה של עטרה (ירוש' שם יט ו). וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה כשר (יבמ' ח ב). איזו היא הערייה וכו' עד שתכנס העטרה (ר' יוחנן, שם ירוש' ו א). — ובסהמ"א: וסוד הפריעה שאמרנו שהוא סוד גלוי העטרה הוא שמתגלים החסדים מכח מתוק (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ, עול' הבריא' יז, קעה.). — ד) ההקף שמסביב לעֹקץ הדד שבאשה: אלו הן סימני בגרות וכו' ר' יוסי אומר משתקיף העטרה (נדה מז.). — והבשר מעל הערוה: או משתשקיף עטרת האשה היא הבשר התפוח שלמעלה מהערוה לעומת הכרס (הקנה, בדיקת איילנית, צז:).