*, פ"ע, זורר, niesen; éternuer; to sneeze: העוטש בתפילתו סימן רע לו (ר' חלפתא בן שאול, ירוש' ברכ' ג ה). עד ימי יעקב היה אדם עוטש ומת תדע לך שכך הוא אדם עוטש והוא אומר לו חיים טובים (ילמדנו, ויהיה כי זקן יצחק, ערוך ערך עטש). מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה אא"כ הי' בא בדרך או בשוק היה עוטש והי' נשמתו יוצאת מנחיריו (פדר"א נב). מיד קצפיאל השר דורך קשתו ועטש ומביא לך רוח סערה וכו' (היכל' רבת' יט). — ובסהמ"א: אמר לה אביך גזר עלי שאעטוש אלף עטושים לפניו (אלפא ביתא דבן סירא). אמרה לו אל תדאג בזה אני אלך במקומך ואעטוש לפניו אלף עטושים בשבילך ובשבילי (שם). ביום השלישי לקחה לאביה ואמר לה לכי עטשי לאביך אלפים עטושים באה לפניו ולא יכולה לעטוש אפילו פעם אחת (שם). אבל עטשה פעם אחת וראתה ופהקה פעם אחת וראתה וחששה פעם אחת כפי בריסה פעם אחת וראתה לא קבעה לה וסת שאין מקרי' אלו קובעין וסת כל אחד לחברו (רשב"א, תורת הבית, בית הנשים ג). 

— פִע', *עִטֵּשׁ, בינ' מְעַטֵּשׁ, — כמו קל: ואלו הן הוסתות מפקהת ומטעשת  וחוששת בפי כריסה וכו' (נדה ט ח). אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו אבל לא רוקק (ר' חנינא, ירוש' ברכ' ג ה). — ובסהמ"א, מְעַטֵּשׁ, שם של רפואה המביאה לידי עִטּוּשׁ: ומי שיעשו לו המעטשים ולא יתעטש לא תקוה בריאותו כלל (קאנון ג ה ב ז). המעטשים הקלים הם אופי אם יורח בענפי באדרוג (שם ט). 

— התפ', *הִתְעַטֵּשׁ, נתעטש, — כמו קל: עזים היו לבית אבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח פטום הקטרת (ר' אלעזר בן דגלאי, תמיד ג ח). אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש ורק וממשמש בבגדו (ר' חנינא ברכ' כד.). המתעטש התפלתו סימן רע לו (שם כד:). עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה (רב הונא, שבה נד:). היתה (הסוטה) מלובנת עושין אותה שחורה מאדמת עושין אותה ירוקה וסרח פיה ותפח צוארה תהא כשרה נישל תהא זבה תהא מתעטשת תהא מתרפקת איברים (מד"ר במד' ט). לפיכך חייב אדם להודות כשמתעטש שנהפך מן מות לחיים (ילק' איוב תתכז). — ובסהמ"א: לא היו  אומרים למתעטש מרפא מפני ביטול בית המדרש (ערוך ערך רפא). מרפא לאדם המתעטש שרגילים לומר אסותא (רש"י, ברכ' נג.). עי' מַרְפֵּא. לאחר ימים אמר לו המלך יש לי בת אחת ומתעטשת בכל שעה אלף עיטושים רפא אותה (אלפא ביתא דבן סירא). — ובמשמ' *עָטַשׁ מלמטה, נפח נפיחה: עד מקום שמתעטש ואין קולו נשמע (ר' תנחום, ירוש' ב"ב ה א). היה עומד בתפלה ונתעטש ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל (ברכ' כד:). — אחורי הגדר נפנה מיד ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חבירו שומע (עולא, שם סב.). — ובסהמ"א: אעפ"י שרואה את גופו ושומעו מתעטש עיטוש של מטה לית לן בה דבשדה לא הטריחוהו יותר (הלבוש או"ח, ג ח). 

— הִפע', °הֶעֱטִישׁ, — עשה שיעטוש, שיתעטש: אשה הנהוגה להפיל שים בנחירנה אשר יעטישנה וצווה לה שתסתים את פיה ונחירה לעצור בעיטוש (אסף 136). וזה בענין הרופא שיתן ביד החולה תפוח מרקחת מעשה רוקח לפקחו בעצם רוחניותו או להעטישו שיזהירנו שלא יאכל ממנו פן יזקנו כי לא נעשה לאכילה (ר"י אברבנאל, פי' התורה, בראש', ד"ה ויטע יי' אלהים גן בעדן). אעפ"י שהעיטוש בא בלי חולי ע"י שימת דברים המעטישים בחוטם (ר"י צהלון, אוצה"ח ז ד). צריך שתעזרהו ע"י חכוך הנחיריים או ע"י דברים המעטישים ואם בכל אלה לא ישקוט צריך להקזה (טוביה כץ, מעשה טוביה, בית חדש א א). המשל בזה שורש פריטרו או גרגדי מאסטיחי ומהם שטירניטאטריא הוא אבק המעטיש (שם ח).

— פוע', °עוֹטֵשׁ, יְעוֹטֵשׁ, כמו הִתפ': וחשבו קצתם כי אם יעוטש בשבעה עלים אזוב ושבעה גרגרים חרדל וכו' וממה שיעוטש בו לזה ויטמם וכו' וממה שחשבו אנשים שהוא חזק התועלת מזה שיוקח סחיטת עלי אל גנאח שהוא איבולה נסחט בלי מים ויעוטש בנחרים שלש טפות (קאנון ג א ב יב). תרופתו הרקת הבלגם בחוקן וכו' והתחבושות המתיכות ואח"כ יעוטש באלק ודם וכו' (נרבוני, או"ח ג ג, כ"י ביה"מ שכטר).