עֹטְרִים, תַּעְטְרֶנּוּ, עטרו אל פלוני, הלכו סביב לו, umgeben; entourer; to surround: ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עֹטְרֵים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (ש"א כג כו). ― וְעָטַר אותו דבר, הקיפו בדבר, כרך הדבר סביב לו: כי אתה תברך צדיק יי' כצנה רצון תַּעְטְרֶנּוּ1 (תהל' ה יג). ― ובברכה: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עוטר ישראל בתפארה (ברכת השחר). ― ואמר הפיטן: אור עט אדרת נוגה עוטרת סביבותיו סוחרת (אור עט, מחז' ויטר' תמ, 567). ― כי שניהם (הכתר והכותרת) סמוכים לגוף המוקף ונוגעים בו העוטר גם הוא מקרוב אך איננו סמוך כמו המכתיר וכו' (שד"ל, בית האוצר ב, 189). ― *ובינ' פעו': כוס של ברכה מצוותו שיהא מודה ושיהא עטור2 ושיהא מלא (ר' אחא בשם ר' יוחנן, פסיק' רבת' ט). ― ובסהמ"א: הרי שהצדיק פעול במקצת מאת הקב"ה שהוא עטור מן הרצון (ראב"ע, תהל' ה יג). וכל חבירנו וזקננו ומנהיגנו יהיו עטורין מבורא הכל (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 137). ― ואמר הפיטן: עטור ע[טרה עם לא] היביט אוון (Kahle, Nasor. d. West, ב). עטור כבע ולבוש שריונו פרש ורכב מצמדת על מתנו צועד ברגל וקולע באבנו קצין ונקלה ועבדו ואדונו (מתנה, יוצ' אחר' פסח). ולא מחנכים ל' עטורי2 שבט יד ציר תומכים (Elbog, Stud. 187).

― פִע', עִטְּרָה, עִטַּרְתָּ, תְּעַטְּרֵהוּ, מְעַטְּרֵכִי, ― א) עִטֵּר לפלוני בעטרה, שם עטרה על ראשו. krönen; couronner; to crown:  צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שֶׁעִטְּרָה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו (שה"ש ג יא). ― ובהשאלה, עִטְּרָהוּ כבוד, הָדָר: ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תְּעַטְּרֵהוּ (תהל' ח ו). ― ועִטְּרוֹ חסד, רחמים: הגואל משחת חייכי הַמְעַטְּרֵכִי חסד ורחמים (שם קג ד). ― ובמליצה, עִטֵּר את השנה: תלמיה (של הארץ) רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך עִטַּרְתָּ שנת טובתך ומעגליך ירעפון דשן (תהל' סה יא-יב). ― ואמר בן סירא: ועתה ברכו נא את יי' הטוב המעטר אתכם כבוד (ב"ס גני' מה כה). ― ובתו"מ: רבי שמעון בן ננס אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינים רבי עקיבא אומר אין מעטרין את הבכורים אלא משבעת המינים (ביכור' ג ט). מי שהיו לו ביכורים גרוגרות היה מעטרן תאינים וצימוקים היה מעטרן ענבים (ירוש' שם ג ג). היתה פתוחה (החנות) לר' הרבים פותח אחד ונועל אחד ובערב יום טוב האחרון מוציא ומעטר את כל השוק (תוספת' מו"ק ב יג). וערב יום טוב האחרון של חג מוציא ומעטר את שוקי העיר בפירות (מו"ק יג:). עיטור3 (של כוס) רב יהודה מעטרהו בתלמידים רב חסדא מעטר ליה בנטלי (ברכ' נא.). סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין וכו' (ביצ' ל:). מכוערות שבהם מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים (תענ' לא.). אברהם תבע זקנה אמר לפניו רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד (ר' יהודה בר סימון, מד"ר בראש' סה). אותו היום פרוזבוטי של פרעה היה וכו' משעטרו אותו היו משה ואהרון עומדין על פתח פלטרין של פרעה וכו' כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים ואף לא שאלו בשלומו (ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, שם שמות ה). למלך בשר ודם שנכנס למדינה מכבדין אותה ומרביצין אותה ומעטר' אותה ומפרשין קיטאות וכלי' נאים ומדליקין נרות (שם כט). בא וראה כמה מצות מעטרות את ישראל (שם במד' י). למלך שנשא אשה והביא הנייר והלבלר משלו עיטרה משלו והכניסה לביתו (שם דבר' ג). ביום שירד הקב"ה ליתן תורה לישראל ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת וכל אחד מהם עטרה בידו כדי לעטר את ישראל (ר' יוחנן, פסיק' דר"כ ט"ז, בובר). ― ואמר הפיטן: [וזכר רץ] אל הבקר ועטרינו ששון ויקר (Kahle, Masor. d. West, ה). מים אביב בם גיא לעטר לבל יעצרו בנשיון שטר (ר"א הקליר, אף ברי, תפל' גשם). נעלי להר ציון ומקדש ידנו בגילה נעטרך מלכינו (גנזי שכטר ב, גינצבורג 256). צנות ורמחים צבאיו עטר צנועים כהשיג מערים להאטר (שם ג, דודסון 104). עטר בעב עולים דעך עופרת משולים ענו גזי שעולים אחזו לנו שועלים (אנעים חדושי שירים, מחז' איטל' א, קד.). יוסף עיטר ע"ל שימשות שוהם טרם יורבץ (Elbog., Stud. 138). ― ואמר המשורר: העומדים בסודך לעשות דברך חשים בכחך מתאזרים וראשם בשמך מעטרים (ראב"ע, אצולים מהודך).

― הִפע', הָעֳטִיר, מַעֲטִירָה, ― ארץ מַעֲטִירָה, מפֹארה, לבושה עטרה בראשה: מי יעץ זאת על צר הֵמַּעֲטִירָה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ (ישע' כג ח). ― ובמדר': ובאו כל המלכים כלן (אל פרעה) לכבדו והביאו דוראות של עטרות והיו מעטירין אותו שהוא יום קוזמוקרטור (מד"ר שמות ה). ― ואמר הפיטן: הלשונות מאמירות מעריצות מעטירות הנשמות מאדירות בין להבין ולהורות (אמרות האל, יוצ' פרש' יתרו). גבהי שחק העטיר מאורות וצבא גבולם ודוברם כחוק ולא נעדרו (אזכר סלה, עבודה, מחז' איטל' ב, קכט.). הנאות אור תורה העטירי דתים נחמדים מזהב ומפז הכתירי געות עד כמה יעוכב סברי (גנזי שכטר ג, דודסון 79). ― ואמר המשורר: רצון תעטיר כצנת גבור שמרי תעודתך ותסיר מהם מגנת לב ועשו עבודתך (ראב"ע, אל חי יואל). נגיד בתורת אל מעטיר יזרוק דם כדת קרבני נרות טב עת יקטיר קטורת תמיד לפני יי' (הוא, אזכירה סדר עבודה). ― והנה גם המכתיר גם העוטר גם קודם שיכתירו ויעטירו כבר היו בצורה עגולה כמו הכתר והעטרה (שד"ל, בית האוצר ב, 189).

― פֻע', *עֻטַּר, רק בינ' מְעֻטָּר, מעוטר, מ"ר נק' מְעֻטָּרוֹת, מעוטרות, ― שעטרו אותו: עיר שיש בה ע"א והיו בה חניות מעוטרות ושאינן מעוטרות זה היה מעשה בבית שאן ואמרו חכמים המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות (ע"ז א ד). החמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן וישיש כגבור (פדר"א ו). וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו יצא מעוטר כחתן וככלה בקשוריה (שם לב). מה המלך עטרה בראשו כך היה מרדכי מעוטר שנא' ועטרת זהב גדולה (שם נ). מפני דת עינים של והדריאל ה' אלהי ישראל שמעוטר ובא על כסא כבודו (פרקי היכלות ד). ― ובסהמ"א: מודיע אני לך שבא אלינו כתבך המעוטר בנועם הלשון ע"י יהודי מארץ נמץ (מנחם בן סרוק, מכת' ר' חסדאי למלך הכוזרים, לד.). ויתר הקהל גדלים וקטנים שבים ונערים יברכם כלם עושה אורים וכאישון יהיו שמורים ובשמו מתגברים וחסדו יהיו מעוטרים מביטים אליו ונוהרים (ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 59). ― ואמר הפיטן: קרב העמר שוקי ירושלים בפירות מעטרים בזריזות בית דין מחצות רחוקים מתרים (אור, מעריב ב פסח). המעטר בקול מצרף מעש קול מגבע בלבשו שמנה בהדורן (מתני אחזו חלחלה, מחז' איטל' ב, עט:). כי המלך בכס מלכותו יושב בפז ועטרה וחתן באפריונו בכלת חתנים מעוטרה (ר' אליעזר בר' נתן, רשות לחתנים, Monats. 1895, 34). ואם האנוש נתעב ונאלח בגופתו הלא הוא יקר והוד מעוטר בנשמתו (רש"ט פלקירא, ראש' חכמה 1). משם נסעו ויחנו במקהלות חסידים יושבים מעוטרים כבוד והדר בגינת ביתן המלך וה' בראשם (רש"פ, ארבע כוסות, כוס ביד ה' ז).

― הִתפ', *הִתְעַטֵּר, נתעטר, ― עִטֵּר את עצמו, התקשט: משכיר אדם מעותיו לשולחני להתנאות בהן להתלמד בהן ולהתעטר בהן נגנבו או שאבדו חייב באחריותן (תוספת' ב"מ ד ב). כתיב וכתת נחש הנחשת וכי לא עמד צדיק ממשה ועד חזקיה להעבירו אלא אותה עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה ואנן העטרה הזאת הניח הקב"ה לנו להתעטר בה (ירוש' דמאי ב א). שנשא (ירחמאל) אשה גויה להתעטר בה (שם סנה' ב ג). הוסיפו עליהן הסייף והעטרה והטבע' הסיף שהורג בו והעטרה שמתעטר בה טבעת שחותם בה (שם ע"ז ג א). כתיב אשת חיל עטרת בעלה וכו' בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה (רבי אחא, מד"ר בראש' מז). ד"א אפרתים כל אותה העטרה שנתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעת פטירתו מן העולם (ר' פנחס, שם רות ב). אל תשימם כעטרה להתעטר בהן ולא כקורדום (דא"ז ב). ― ובסהמ"א: ולכן בכל עת היות ישראל מחזיקים בתורתו ומתעטרים בעבודתו לא תנוח בהם רק טובה ושפע ברכה (ר"א הלוי מברצלונה, החנוך שנז). יתהלך בדמותו ובצלמו יתעטר בנזרו וציץ נזמו ותהי משרת התורה על שכמו (ר"י אברבנאל, נחל' אבות, הקד'). ומשם יעלו למעלות הרמות להשכיל ולהתעטר בנצח נעימות (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 10). וקודם בואם וחולם בגוף יורדות דרך ג"ע של מטה ומתעטרות שם במטלות העליונות ההם (שם 75). ― ואמר המשורר: הן לעקור שאר שרשי צר נוטר ובכתמי יקר תרשישי יתעטר (ר"י הלוי, צאן אבדות בגלות). עליו כבוד והדר והוד בדעת מתפאר ובשכל מתעטר (ראב"ע, חי בן מקיץ). נאוו בנות עירי בהוד תפארת מתעטרות מוסר ולא תפרענה (ר' משה אבן חביב, דרכי נעם, יז.). ― ואמר הפיטן: באפיו פה מרוחו מעט מאלהים לחסרה בעדן גן שמו כבוד והדר להתעטרה (ר' אליעזר בר' נתן, רשות לחתנים, Monats. 1895, 34).