*, פ"י — כמו אכל, עכלה האש, verzehren; consumer; to consume: איתמר פירשו קודם חצות והחזירן רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן (זבח' פז.).

— הִתפ', *הִתְעַכֵּל, נתעכל, — א) שעכלה אותו האש, נגמר וכלה: נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן (סנה' ו ו). נותן על גבי המזבח עם שקיעת החמה מתעכלין והולכין כל הלילה (תוספת' מנח' ו ה). היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר שיהא נותנן מבוא השמש והם מתעכלים והולכים על המזבח כל הלילה (ספרא צו א). ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה (ברכ' כו:). ואחת לאברים ופדרין שלא נתעכלו מבערב (רבי מאיר, יומ' מה.). מה הבשר מתעכל בסיר כך נתעכלו שם שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד שבר' אצל נחש בני עמון (מד"ר במד' יד). — ובסהמ"א: ואפילו לא נתעכלו כדשן הם חשובים שחצות הלילה עושה עיכול והנהנה בהם לא מעל (המאירי, יומ' א, כ.). ואסמכוה רבנן כנגד אברי' ופרדים שלא נתעכלו מבערב שנ' בה היא העולה על מוקדה ואם נתעכלו מבערב נתעכלו (אבן הירחי, המנהיג, דיני תפלת הערב פג.). — ב) *נתעכל המזון בקֵבה: ועד מתי מברך עד כדי שיתעכל המזון במעיו (ברכ' נא:). — ובסהמ"א: פי' כשיאכל אותם עד שיתעכלו במעיו לא יישן כי השינה מיד מזיקתו (ר"ח, מו"ק, יא.). וזה קודם שיתעכל אבל לאחר שיתעכל טוב לשתות עליו מן היין ומן השכר (ערוך ערך כוור). (אכילתו) מרקבת אינה מתעכלת לעשות זבל (רש"י, שבת מא.). והטעם שלא יוכל המאכל להתעכל עכול ראשון או שני מה שאנו אומרים אפשר שיאכל האדם וקודם שיתעכל במעיו או בכבד מתנדנד ואוכל מאכל שיני ובעת שיתעכל הראשון יורד מן המעין אל הכבד ומוצץ הכבד האוכל המעוכל ואינו מתעכל יפה ויהפך לדם דומה לעין הורד (ר"י אבן עקנין, ספ' מוס' ב יג). — ואמר המשורר: באוכלך אל תתאוו מים כאיין לבד אם יהיה מזוג ביין עדי יתחיל להתעכל מזונך אזיי תרויח במים די רצונך (ר"י חריזי, רפואות הגווייה). — ג) °במשמ' נתקלקל ונשחת: עצם של ירך שהוא עצם של מוח שנזח ממקומו טרפה כשנתעכלו החוטים (והזהיר ויקר' מז.). ואם נשמט עצם אמצעי מעצם הירך אף שנתעכל הניבין לא מצינו בו ט' (ראב"ד מנרבונא, האשכול ג, י"ח טרפות בקצרה, 55). מעוטה מתעכל ומתמעט כברזל על רוב טבח (ר"א מבלגנצי, יחזק' כא כא). ויש מפרשים בזו של משנתינו אכול החניכים לבד והוא מחשש שמא יתעכל החיך ויסתכן (המאירי, יומ' ח, פב.). ומשהין אותן בקיץ יום אחד ובחורף ג' ימים ואין משהין אותם כדי שלא יתעכלו (ראב"ן הירחי, גנזי ירושלים, שו"ת כח). 

— פֻע', *עֻכַּל, בינ' מְעֻכָּל, מעוכל, מ"ר נק' מְעֻכָּלוֹת, מעוכלות, — שעכלה אותו האש: נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחותה מן המעוכלות1 הפנימיות וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה (יומ' ד ג). — ועֻכַּל המזון בקֵבה: אמנם כאשר יעוכל המזון ויפסק העשן אז יתחזק הכח ההוא וחלומותיו צודקים (ר' ישראל, פי' ספ' יצירה של אבוסהל לח, בהערה). ולכן יש לומר שכל מה שיהיה המאכל בעת החלום יותר מעוכל יהיה החלום יותר צודק (ר"ש אלמולי, פתר' חלומ', יג:). ואפילו אם הנבלה בתוך מעיו ועדיין לא עוכל הוא יוצא לידי טהרה (ר"א הקראי, ג"ע, ענין טמאה וטהרה ד, קכד.). עכול מה שהוא בלתי נמנע באצטומכא ונשאר מהמעוכל הנשמע אליו (קאנון ג יו א א). 

— פִע', °עִכֵּל, — גמר את אכילת המזון בקבה, הפך אותו לחמרי הזנה של הגוף, verdauen; digerer; to digest:  ואמנם השנים והמלתעות לחתוך המאכל וטחינתו עד שירד אל האצטומכא לטחון ויקל עליה לעכלו (אבוסהל דונש בן תמים, ספ' יצירה עו). והשלישי כח יקרא מעכל ומשנה ידמה הנמשך לגשם הנמשך עליו ויתהפכה אל שריגים ועלים פרחים וזולתם (ראב"ד, אמו"ר 25). המדה הזאת גורמת בגוף חלאים ומדוים גדולים ורבים כמו הכובד והנפח וכו' והדומה לאלה מן החלאים המשונים אשר יקרו ממיעוט כח המעכל (ר"י א"ת, תקו' מדו' הנפ' לרשב"ג מז). ותקן בתוכו עוד ארבעה אוצרות לארבעה פקידים ר"ל הכח המושך והכח המחזיק והכח המעכל והכח הדוחה (הוא, חו"ה, עבודת האלהים ט). ואין המשל בו אצלי אלא כמי שיזון הנער היונק בלחם החטה והבשר ושתיית היין שהוא ימיתהו בלא ספק לא שאלו המזונות רעים בלתי טבעיים לאדם אבל לחולשת לוקחם לעכלם עד שיגיע לקבל התועלת בהם (ר"ש א"ת, מו"נ א לג). למה יהיה הצנון מעכל ולא יתעכל מפני שאינו מעכל בכל חלקיו אלא בעצם הדק אשר בו וכשיכלה ישאר העצם העב ולא יוכל הכח לעכלו (רש"ט פלקירא, המבקש לז). ואם יאכילוהו אז מזון אחר יביאו עליו חליים גדולים לפי שהכח הטבעי שבו אינו חזק כל כך לעכל שום מאכל זולתו החלב לבד (ר"מ אלדבי, ש"א ה, עה.). והכח המעכל יפעל בכח החום (נרבוני, או"ח ג, בחליי האצטומכא א, כ"י ביהמ"ד שכטר). והשלישית היא המעכלת והיא המפזרת אותו לאיבריו (ר' ברכיה הנקדן, או"ד של רסע"ג, 413, Monats. 1870).