*, ש"ז, מ"ר עֶלְבּוֹנִים, — ענוי, כלמה, שפלות, Demütigung, Beleidigung; humiliation; insalt(e): והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו (ר' מאיר, אבו' ו ב). בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (ר' יהושע בן לוי, שם). מי כמוך באלים מי כמוך באלמים שומע עלבון בניך ושותק (מכי' בשלח, שירה ה). אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פלגש אביו עלבון אביו תבע (ר' שמעון בן עליעזר, שבת נה:).מי שמבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני (ר' חנינא בן תרדיון, ע"ז יח.). אתה אל ראי א"ר אייבו אתה הוא הרואה בעלבון של עלובין (מד"ר בראש' מה). בעודני חי אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני (שם סא). מה האתון שאין לה וכו' נצטויתי לתבוע עלבונה מידך אומה שלמה שאתה בא לעוקרה עאכ"ו (שם במד' כ). קבל עליך דברי תורה בצער ואל תהי מבקש עלבונך (דא"ז ב). — ובסהמ"א: אוי להם לאותן הדיינים שנהגו בכך מעלבון תורת משה שבזו דיניה והשפילוה עד ארץ (רמב"ם, סנה' כה ד).ואם רצו לפטור נמי אחד מפורעי המס לגמרי עד כך וכך שנה מפני עלבונו או מפני הפסדו או מפני שגרבו השלטון כותבין עליו כפי מה שיראו (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 138). — ואמר המשורר: ואביהם רואה עלבונם בעת צרתם ואין עונם (ראב"ע, אוי כי לבי). — ואמר הפיטן: נושא עון ורואה בעלבון מחשב חשבון כחכם ונבון (מי ימלל, מוסף יוה"כ, מחז' איטל' ב, קכה.). ומ"ר: ושירי ביד עושק זמני ועלבוניו כגבור ואין חרב בידו כאלו לא גבירי בנו נתן גדודיו ולגיוניו (קטע כ"י גני',JQR. NS. I. 242). והנה הם עשו נגדו (נגד יוסף) שלשה עלבונים (ר"י אברבנאל, פי' התורה, מקץ, ד"ה ויקחו האנשים את המנחה). — ואמר הפיטן: מדיו אמונה לאל הצילני נא מעלבונים פן יבא והכני אם על בנים (אדם בקום, סליח' תענ' אסת').