עִלֵּג

ש"ז, מ"ר עִלְּגִים, —  בעל מום שאינו יכול לדבר היטב, שלשונו אינה ממהרת לדבר stammelnd; bégue; stammering: ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עִלְּגִים תמהר לדבר צחות (ישע' לב ד). — ובסהמ"א: ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג (רמב"ם, תפל' א ד). וכן העלג כגון מי שקורא לאל"ף עי"ן או לעי"ן אל"ף וכל מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתיקונן אין ממנין אותו שליח צבור (שם ח יב). ויש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין על דבר בדבר אחר הולכין שם אחר הכנוי (הוא, נדר' א טז). והעלגים מכנין אותה (את השבועה) ואומרים מוהא כיון שאמר לשון שמשמעו וענינו שבועה הרי זה חייב כמי שהוציא לשון שבועה (הוא, שבוע' ב ה). ולא השבועה בלבד אלא כל כינויי שבועה כשבועה כגון שהיו אנשי אותו מקום עלגים והיו קוראים לשבועה שבותה או שקוקה וכו' (שם). והוספתי תימה האיך יהיה טבע בן שנולד בין העלגים (הוא, אגר', אגר' הרמב"ם, י.). העלג אעפ"י שהוא אנוס צריך להזהר בכל כחו ושימעט בדבורו בדברים שהוא עלג באותיותיהן (רד"ק, מכלול, עג.). מי שהיה עלג או מקומות שהכל עלגין ודרכן לומר במקו' נזיר נזיק נזיח או פזיח ואמר אחד מלשונות אלו על עצמו וכו' הרי זה נזיר (ר"א הלוי מברצלונה, החנוך שעד). ש"מ נשתתק כפקח הוא אלא שאינו יכול להגיד כמו העילגים (עיטור ז א). ויש מקצת מבני אדם אשר לשונם עבה מאד ולא יוכלו לדבר כהוגן והם נקראים עלגים וכבדי לשון (אבי הרלב"ג, שעה"ש ט). ואחרים שלשונם דבוק מלמטה ולא יוכלו לדבר וכל אלה נקראים עלגים וכבדי לשון (ר"מ אלדבי, ש"א ד, נב.). העלגים יבוא להם השלשול הארוך בסגולה (פרקי אבוקרט ו לא, כ"י ברלין). —  מדבר בלשון לעז, מקֻלקלת: ומימי קדם היו חסידי עולם בלשון הקדש שמחים והיום פריצי עמנו וכו' וכל בניה עזבו לשונם ושבו עלגים וכספם היה לסיגים (ר"י חריזי, תחכמונ', הקדמ' 7). ותמנעו אותם מן לשון העלגים אשר היתה לנו למורשה מאבותינו האחרונים לבשתנו ולבשת אומתנו (יל"ג, אגר' א פח). — ואמר המשורר: החוחים שם שוחות וחונות כנחות ועלג הצחות בפשר נפגרים (תלמידי דונש, תשו' 11). איה צבי עלג ואנה פנה עפר מקטר מר דרור ולבונה (ר"ש הנגיד, איה צבי עלג). כל עלגי העוף למינו החליף זמיר לעמת נגנים פצחו (רמב"ע, אש קדחו חוריו). ושפתי עלגים צחות יזובון לקומם בניני גיל ההרוסים (הוא, הריח מר). 

חיפוש במילון: