* 1, פ"י, — עָלַב את פלוני, גרם לו צער, הכלים והשפיל אותו, כמו לָעַב, demütigen, bebeidigen; humilier, insulter; to humiliate, insult: עלובין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין וכו' (שבת פח:). — ובסהמ"א: יען כי מניעת המצטרף שיצטרף ברשות חבירו בלי חפצו ודעתו והוא רע כי ירע בעיניו ויעלב אותו (מנחם גינצי הגולה, לקו"ק, נספח' 58). הסר ממוסריו והממיר אמריו והמפיל דבר אחד מדבריו חומס נפשו ומשחיתה ועולב יחידתו וממיתה (ראב"ע, חי בן מקיץ). דברי נרגן כמתלהמים שדבריו כאילו הוא נעלב והלום ואינו כן כי הוא העולב וההולם את חבירו (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי יח ח). ואם יצטרך לעלוב את בני ביתו להסירם מדרך הרע יעלוב בענין שלא יכעוס בלבו (ר"ד אופנהיים, הנהגות אדם, כה:). — ואמר הפיטן: נטפו טוחי זיע עולב טפסת חן בבואי ללבלב ימסוך פי צוף וחלב יכין לו מחשבות לב (רסע"ג, פתיח' לתרי"ג מצות, קובץ מעשה ידי גאונ' קדמונ' ב, 28). זויות לב ביד עולב שבויות לבני אמה ובחורים בחורים מתעלפים בצמא (על נהרות, קני' תימנ').

— נִפע', *נֶעֱלַב, — שעלבו אותו: הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין וכו' (יומ' כג.). — ואמר הפיטן: מלך יושב על כסא דין קטון וגדול משלב ורואה מי שב בכל לב ומי שב ככלב ינקום נקמת הנעלב מן העולב (מלך אחד, סליח' ער"ה). ואמרו הנה מתלאה ומה לכם להעלב על עסקי עון נצלב (רשב"י בר' אבון, אל אלהי ארנן, יוצ' שבת ב אחה"פ).