ש"ז, סמ' עֲלֵה, כנ' עָלֵהוּ, מ"ר סמ' עֲלֵי, כנ' עָלֶהָ, *עָלִים, עָלִין, —  עֲלֵי הצמח, עֲלֵה האילן וכיוצא בזה, כעין דף דק פחות או יותר גדול, עפי"ר יָרֹק הגוָן, שצֹמח מקלחי הצמחים וענפי האילנות, Blatt; feuille; leaf: ויתפרו עֲלֵה תאנה (בראש' ג ז). ותבא אליו היונה והנה עֲלֵה זית טרף בפיה (שם ח יא). ורדף אתכם קול עָלֶה נדף (ויקר' כו לא). כי תהיו כאלה נבלת עָלֶהָ וכגנה אשר מים אין לה (ישע' א ל)1. ונבל כְּעָלֶה כלנו (שם סד ה). אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה וְכֶעָלֶה נבל (ירמ' ח יג). והיה כעת שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא כי יבוא חם והיה עָלֵהוּ רענן (שם יז ח). ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עָלֵהוּ ולא יתם פריו (יחזק' מז יב). וְכֶעָלֶה צדיקים יפרחו (משלי יא כח). הֶעָלֶה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף (איוב יג כה). הקטפים מלוח עֲלֵי שיח ושרש רתמים לחמם (שם ל ד). צאו ההר והביאו עֲלֵי זית וַעֲלֵי עץ שמן וַעֲלֵי הדס וַעֲלֵי תמרים וַעֲלֵי עץ עבת (נחמ' ח יה). — ובתו"מ: אף נוטל הוא את העלה מן האשכול בשביעית (ר' שמעון, שביע' ב ב). אלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד אלילים וישראל רואהו וכו' ועלה של חלתית וכו' (ע"ז ב ז). איזו היא ערבה פסולה קנה שלה לבן עלה שלה עגול (תוספת' סוכ' ב ז). אין לוקחין קורט של חילתית אלא מן המומחה והעלה ניקח מכל מקום (שם ע"ז ד יג). אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף (משמה דרבא, ברכ' מח:). יש לה (ריאה לעוף) וישנה כעלה של וורד בין אגפים (ר' יוחנן, חול' נז.). — ומ"ר: לוף שעברה עליו שביעית רבי אליעזר אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו ואם לאו יעשה חשבון עם העניים (שביע' ה ג). אבל לעלין יש ביעור מפני שנושרין מאביהן (שם ז ה). המוציא וכו' עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרת ויבשין כמלוא פי גדי (שבת ז ד). יש מהן שהילכו אחר הפרי ויש מהן שהילכו אחר העלין הלפת והצנון הילכו בהן אחר הפרי הלפת והנפוס הילכו בהן אחר העלין (ר' יונתן, ירוש' כלא' א ה). מהוצאת עלין ועד הפגין חמשים יום (רשב"ג, שם שביע' ה א). בתרומת מעשר אין העלין תלושין על העלין ולא הקלחים תלושין על הקלחים (שם, תרומ' יא ד). נותנין על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה א"ר תנחומא חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה (שם שבת ו א). עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתונית האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים וכו' (ברכ' נה.). עלין2 אין בהם משום רפואה (מר עוקבא אמר שמואל, שבת קט.). מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים וכו' (ר' יהושע בן לוי, מנח' נג:). מה הגפן הזה העלים שלה מכסין על האשכלות כך הם ישראל (מד"ר ויקר' טו). — ובסהמ"א: ופי' שראכי עלין רחבין שאוחזין בארץ (ר"ח, שבת ו.). פי' עלי האילן נקראו שיחים (ערוך ערך סח). והגפן מעשה אמן היה שריגיה ועליה ופרחיה זהב (יוסיפון שו). פי' חתך עלי הלוף השוטה מששית ועתה בשביעית הוציא עלין אחרים (ר"י בן מלכי צדק, שביע' ה ג). — ואמר המשורר: קרא אחי תשובה לך שלוחה בחפזון כמו עלה דפוקה ומי יכין כשירתך אשר מר ושמן טוה עלי ראשים מריקה (ר"ש הנגיד, ידידותך). טוב טעמו הפר ועלה תאנה תפר השיבו שדי לעפר ויגרש את האדם (רשב"ג, מי כמוך שכן). ופרחו גניהם ועלו עליהם וצצו ציציהם ופתחו זמוריהם (רמב"ע, דיואן נב, בודל'). לי ציצים לי פרי לי עלים לי שושן לי כפר ואהלים (ראב"ע, אל אחד). ומתוק ומר מהם  וחמוץ בעליהם ותפל ומלוח בטעם לאורותיו (הוא, בשם אל אשר אמר). יניסני עלה נדף בקולו והייתי תמול מניס קהלה (עמנו', מחב' א). — עָלֶה של נייר, דף של ספר: עשה תעשה לך ולרעך דף אם מנסרים דקים אם ממתכת וכו' ויהיה הדף למדת רביע עלה של נייר או יותר וכו' (ר"ש ארקוולטינו, ערוגת הבשם ל, קח.). והלומד כל היום וכל הלילה כעוף המצפצף ויביט באשר עבר מן העלין הכתובים ולא נזכר אם קראם מה יועיל לו קריאתו ויגיעו לריק (מנחם בן זרח, צידה לדרך א כא, כח.). היא השלהבת הנזכר' בזוהר פ' בלק בתחילתו דף פ"ה עמוד ב' עלה ב' (ר"ן בר"י אלחנן, עה"מ, קרית ארבע קיג, קי.). דהא קיי"ל בברכות עלה נ' עושה אדם כל צרכיו בפת (בשמים ראש, שו"ת קלח). —  עֲלֵי עתים, עתונים, Zeitungsblatt; journal; periodical: צדקו האומרים לי כי למוציא עלי עתים יאות להכיר את העם אשר ברגלו ולמלא משאלותם (יוסט, אגר' לשד"ל, קסטיליוני ח). — ובהשאלה עָלֶה של רֵאה: בד"א מלפניה של ריאה אבל על גבה אם נמצא בעלה של ריאה טריפה (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 140). — ובמשמ' אבר הגוף: עלים יוקח בעד איברים שהם על שוק כמו הירך (מלון צמח דוד, עבריות, קכו).