קל אינו נהוג.

— פועֵ', עוֹלֵל, תְּעוֹלֵל, יְעוֹלְלוּ, יְעֹלְלֻהוּ, — עוֹלֵל את הכרם, לקט את הָעוֹלְלוֹת, את הגרגרים שנשארו מהלקיטה הראשונה: וכרמך לא תְעוֹלֵל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם (ויקר' יט י). כי תבצר כרמך לא תְעוֹלֵל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה (דבר' כד יא). —  ובהשאלה, עוֹלֵל את האויב, הרג את השרידים, הנשארים: ויפנו וינסו המדברה אל סלע הרמון וַיְעוֹלְלֻהוּ במסילות חמשת אלפים איש (שפט' כ מה). כה אמר יי' צבאות עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כגפן שארית ישראל השב ידך כבצר על סלסלות (ירמ' ו ט). —  ובסהמ"א: וישלח הפחה נוגשיו ומוכסיו וכו' לשוטריו וצריו ויפרצו בעם בסובם מאחרי המטה ויכתרום וירדפום וידריכום ויעוללום במסלות (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 31). —  ואמר המשורר: רועים באו בכרם ולמורשה ירשוהו שנה בשנה ינצלוהו ובשביעית לא יטשוהו יבצרוהו ויעוללהו ישנוהו וישלשלוהו (ראב"ע, אח ועבד, כהנא א, 180). והמות יעולל את המונם כסלסלות וילקט הנזרים (ר"י חריזי, הענק קצב).