ש"ז, מ"ר כנ' עֲלֻמֵינוּ, —  שגיאה, עון בשוגג שנעלם מהחוטא, heimliches Vergehen; faute cachée; secret sin: שת עונתינו לנגדך עֲלֻמֵנוּ למאור פניך (תהל' צ ח). —  ואמר המשורר: איך לחמו לוחמי לחומי נגלה עלומי וסף עלומי בשאול ודומה דמות לעמי פן אדמה אין דמי לדמי (ראב"ע, איך לחמו). רוח חן בקרבי חדש כי עלומי קמו לענות בי (הוא, אחלי יכונו). הסירה עלומינו אשר למאור פניך שתם כי נורא את ומי יעמוד לפניך (הוא, אסכון עמך). חמול אבי כי תביא במשפט על כל עלומים שלח פדותך מלכותך מלכות כל עולמים (בעת קומם, סליח' לר"ה, סמא"צ, תמז:). —  ישאו רובי שלומים בברכות ארוכות מותחמים כתחלה מלפני שוכן מרומים וכופה סתומים ועלומים (ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 81).