קל אינו נהוג.

— נִפע', נֶעְלַם, נֶעֶלְמָה, נֶעֱלָם, נַעֲלָמָה, נַעֲלָמִים, — נֶעֱלַם דבר ממנו, נסתר, לא ידע את הדבר, לא ראהו, verborgen sein; être caché; to be concealed: או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וכו' וְנֶעְלַם ממנו (ויקר' ה ב). ולא נֶעְלַם דבר משלמה (דהי"ב ט ב).  — ונֶעְלַם דבר מעיני פלוני, לא ראהו, ובכלל לא ידע: ואם כל עדת ישראל ישגו וְנֶעְלַם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה (ויקר' ד יג). ושכב איש אתה שכבת זרע וְנֶעְלַם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה (במד' ה יג). והחכמה מאין תבוא ואיזה מקום בינה וְנֶעֶלְמָה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה (איוב כח כ-כא). — ובינ', נֶעְלָם, סתם, דבר נסתר, לא ידוע: ויגד לה שלמה את כל דבריה לא היה דבר נֶעְלָם מן המלך אשר לא הגיד לה (מ"א י ג). כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נֶעְלָם אם טוב ואם רע (קהל' יב יד). ומ"ר נַעֲלָמִים, רשעים המסתירים רעתם: לא ישבתי עם מתי שוא ועם נַעֲלָמִים לא אבוא (תהל' כו ד). — ונק' נַעֲלָמָה, מתעלפת: גם את תשכרי תהי נַעֲלָמָה1 גם אם תבקשי מעוז מאויב (נחו' ג יא). — ואמר בן סירא: כי פלאות מעשי יי' ונעלם מ[אדם] פעלו (ב"ס גני' יא ד). — ובתלמו': נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש נעלם ממנו במקור נדפס 'ממנה' הקדש וזכור את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואכל את הקדש ולא ידע ומשאכל ידע הרי זה בעולה ויורד (שבוע' ב א). זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו (ירוש' פסח' ו א). כיון שקינתרן בדברים נעלמה הלכה ממנו (מן הלל) (שם). — ובתפלה: אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך (אתה יודע רזי עולם, תפל' יוה"כ). — ובסהמ"א: וגם אחר שקיעת השמש במעט יעלם אורם מן האור שנשאר ברקיע מהשמש ולא יראו הכוכבים לעין האדם אלא עד שיתגבר אורם על האור המצוי מהשמש כמו שאינן נעלמין בשחר אלא עד שיתגבר אור השמש על אורם (גנזי שכטר ב, גינצבורג 365). וראינו רבים מחברנו טעו בידיעת עניניו והעמדה על סודותיו מפני היות בו רמיזות עמוקות וסודות נעלמות (פי' ספר יצירה של אבוסאהל, טז.). עיין צורה מ"ד נציע שמרכז העגולה הזאת היא נעלם ממנו ונרצה להכירו (ר"י הישראלי, יסוד עולם, יא.). וזהו הענין שנבוכו בו כל הנבוכים להעלם מהם הסיבה (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, הקדמ', ד:). כשיזדמן להיות שמספר הא' הוא נעלם קח מספר הב' (ברוך משקלוו, עמודי השמים, ו:). — מדרש הנעלם, שם ספר שנוסף על הזהר: אמרו המגיהים מתוך הלשון ניכר שאינו מספר הזוהר והאור נכר מתוך החשך ולדעתינו כי הוא ממדרש הנעלם ובלשון הקדש היה (הגהות ויחי על הזוהר, ריא:). — ומשל: רע נעלם מן העין דאגה אליו אין (ב"ז, מלון גרמני עברי, ערך וויססען). — ואמר המשורר: אן ואן לא אבקשך גוחי נעלמת ופעלך נכחי (ראב"ע, אן ואן). אל אשר נשא ונעלם וחסדיו יודון פיות שובבה בנים לגבולם ובקדם יחד להיות (הוא, בעלי ריבי, כהנא א, 56). — ונַעֲלָמִים: שמע תמיד לדברי החכמים וסורה מאנשים נעלמים (רה"ג, ירא האל). — ובדקדוק, אות שאינה נראה, שאינה הגויה: ונקרא כן מגזרת ויחרקו שן ויתכן היות אחרי נוח נעלם שהוא יוד כמו ריב ומדון ופעם יחסרוהו מהמכתב כמו לא תענה על ריב (ראב"ע, ספ' צחות א.). רק הוא על משקל מפעל כי הנח נעלם תחת פ"א (שם ו.). — ובמשמ' גוף נסתר: תשפוט על כל מוסף על השרש מצד הקנינים זכר ונקבה רבים ורבות נמצא ונעלם ונוכח (פי' ספ' יצירה לאבוסהאל, סד).

— הפע', הֶעְלִים, הֶעְלִימוּ, מַעֲלִים, הַעֲלֵם, אַעְלִים, תַּעְלִים, תַּעְלֵם, יַעְלִימוּ — הֶעֱלִים דבר מפלוני, הסתירו, לא הגיד לו, לא הראה לו, לא הודיעו, verbergen; cacher celer; to conceal, hide: הרפה לה כי נפשה מרה לה ויי' הֶעְלִים ממני ולא הגיד לי (מ"ב ד כז). מי זה מַעְלִים2 עצה בלי דעת (איוב מב ג). — הֶעְלִים עינו מדבר, הסב עינו מהדבר ולא ראה את הדבר, ובכלל, לא ראה ולא ידע: ואם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא וכו' לבלתי המית אתו ושמתי אני את פני באיש ההוא (ויקר' כ ד-ה). ומיד מי לקחתי כפר וְאַעְלִים עיני בו (ש"א יב ג). ומשבתותי הֶעְלִימוּ עיניהם (יחזק' כב כו). נתן לרש אין מחסור וּמַעְלִים עיניו (מן העני) רב מארות (משלי כח כז). — והֶעְלִים אזן, לבלתי ישמע: קולי שמעת אל תַּעְלֵם אזנך לרוחתי לשועתי (איכ' ג נו). — והֶעְלִים סתם, במשמ' הֶעְלִים עין: למה יי' תעמוד ברחוק תַּעְלִים לעתות בצרה (תהל' י א). — ואמר בן סירא: אל תועץ עם חמיך וממקנא העלים סוד (ב"ס גני' לז י). — ובתו"מ: אמרה ליה (תמר ליהודה) בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני (סוט' י:). כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"א (ר' יהושע בן קרחה, ב"ב י.). (לגימה) מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים (ר' יוחנן, סנה' קג:). ותלך העלמה למה קראה הכתוב עלמה שהלכה בזריזות ר' שמואל אמר שהעלימה את דבריה (מד"ר שמות א). העלים הקב"ה ממנו שהליכתו מאבדתו מן העולם ומוליכתו לבאר שחת (שם במד' כ). ד"א על כן עלמות אהבוך על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה אהבוך וכו' על שהעלמת מהם מתן שכרן של צדיקים (שם שה"ש, לריח שמניך). אמר הקב"ה ומה עם שעה שהעלמתי מהם שם המפורש הם הורגים בכינוי אלו נתתי וגליתי להם שם המפורש עאכ"ו (שם קהל' ג). אילולי שהעלים הקב"ה מבני אדם יום המיתה לא היה אדם לא בונה ולא נוטע שהיה אומר למחר אני מת למה אני עומד ליגע בשביל אחרים לפיכך העלים הקב"ה לבות בני אדם מן המיתה (תנחומ' קדוש' ח, בובר). — ובסהמ"א: במים רותחים בקדרה ונשפכין לחוץ כי הקדרה לא תכילם לפיכך מה שניטל מן הקדרה באותה שעה הרי הוא נשמר וכו' ואם מעלימין עין הרי הוא נשפך ארצה (אוצ' הגא' א א, לוין 139). פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהיגים עד שנשוב בליל חשוך (ר"ש א"ת, מו"נ פתיח'). — ואמר המשורר: לעג שוטני שמעה אזני וכלבי אני אקרא את יי' מענות אלם אזנך תעלם ויכלם כל מבקש יי' (ראב"ע, אל אל אקרא). תמר תעלים השמש מדי צאתה כאשר תעלים השמש אור הכוכבים ביפעתה (עמנו', מחב' ב).

— הִתפ', הִתְעַלַּמְתָּ, הִתְעַלַּם, תִּתְעַלַּם,־לָם, יִתְעַלֶּם, — א) הִתְעַלֵּם מדבר, העלים עיניו מהדבר לבלתי יראנו, עשה עצמו כאלו אינו רואה הדבר: לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וְהִתְעַלַּמְתָּ מהם השב תשיבם לאחיך (דבר' כב א). וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל לְהִתְעַלֵּם לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך וְהִתְעַלַּמְתָּ מהם השב תשיבם לאחיך (דבר' כב א). וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל לְהִתְעַלֵּם לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך וְהִתְעַלַּמְתָּ מהם הקם תקים עמו (שם ג-ד). כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תִתְעַלָּם (ישע' נח ז). — הִתְעַלֵּם מתחנת פלוני, לא הטה אזן, לבקשתו: האזינה אלהים תפלתי ואל תִּתְעַלַּם מתחנתי (תהל' נה ב). — הִתְעַלֵּם השלג על הקרח וכדומ', נפל ונצבר עליו וכסהו: כאפיק נחלים יעברו הקדרים מני קרח עלימו יִתְעַלֶּם שלג בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם (איוב ו יה-יז). — ואמר בן סירא: כמשפטו אסוף שארו ואל תתעלם בגויעתו (ב"ס גני' לח יו). — ובתו"מ: אל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתנו (ירוש' ברכ' ד ג). אלו ואלו לא היו זזין משם עד שהוא מתעלם מהן (שם יומ' ג ז). בוצרין עם הגוי וכו' מסייעין אותו עד שנתעלם מעיניהן נתעלם מעיניהם יעשה יין נסך (תוספת' ע"ז ז א). מכאן נתעלם מעיני דוד שלא נשאו לוים את הארון אלא (בעגלה) [בכתף] (ר' נתן, ספרי במד' מו). הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות אפילו הפליג מהן יותר ממיל טהרותיו טהורות ואם אמר להן לכו ואני בא אחריכם כיון שנתעלמ' עינו מהם טהרותיו טמאות (ע"ז סט.). — הלכה זו נתעלמה מבני בתירה (פסח' סו.). אמרתי לו (ליעקב איש כפר סכניא) יפה אמרת ונתעלמה ממני הלכה לשעה (רבי אליעזר, מד"ר קהל', כל הדברים יגעים). שהפך (דוד) משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה (ר' יהודה, סנה' קז.). ונעלם דבר ולא שתתעלם מצוה כולה (הוריו' ד.). נתן להם ר' לוי בר סוסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה נתעלמו דברי תורה מפיו (מד"ר בראש' פא). שהיה הקול מתעלם מהן והיו שומעין את הקול מן המזרח והולכין למזרח והקול יוצא מן המערב וכו' (מדר' שה"ש, גרינהוט ה). — ובסהמ"א: והם מתעלמים מחובת הלבבות ואינם מתעוררים למפסידי המעשים (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' האלהים ד). ואל תתעלם לרפא מדוה הגאוה מנפשך וממדותיך (שם הכניעה י). ואיך נתעלם והנסיעה מתמדת והעתקה תדירה והדרך ארוך והמרגוע רחוק (שם חשבון הנפש ג). ואל תתעלם מנפשך שתפקוד אותה ותחפש על סכלותה (שם). ואנשים חכמים גדולים נשתבשו בהן ונתעלמו מהן דברם ונולדו להן ספיקות (רמב"ם, קדוה"ח יא ב). כך האדם מדותיו הרעות וכו' ואם יתעלם ולא יתקנם יעקור מלבו אור האמת (ספ' אורחת צדיקים, הקדמ'). ה"ז מתיישב ומתעלם בכלי אותיות הדבור כמו שמתיישבי' ומתעלמים המים ויין בתוך כלי הכוס (האדמו"ר דוב בר, גביע הכסף ב א:). — ומקו': דלוגו לנראה ונכסה בקומו הנם ארבעים וחמשה ימים בהתעלמו ועוד קץ לגלות למו (גנזי שכטר ג, דודסון 66).

— הָפע', *הָעֳלַם, הועלם, — שהעלימו אותו: העולם הועלם מהם שם המפורש (ר' אחווא בריה דכ' זירא, מד"ר קהל' ג). — ובסהמ"א: אמר (אריסטו) בעדו הוא רחוק הקרוב הנגלה אשר לא יתעלם מאדם אבל הועלם אשר לא נודע לאדם (רמב"ע, ערוג' הבשם, ציון ב, 135).

— פֻע' *עֻלַּם, בינ' מְעֻלָּם, מעולם, מְעֻלָּמִים, מעולמים, מעולמין, — כמו הָפע': דברים שהיו מעולמים ומסותרים מן הבריות הוציאו ר' עקיבא לאורה (אדר"נ ב יב). כך בני קרח אמרו על עלמות שיר מעולמין הם הדברים שראינו ואין אנו יודעין מה ראינו (מדר' תהל', בובר מו).

— פִע', *עִלֵּם, — כמו הִפע': זה שמי לעולם לעלם כתיב לעלם עינים בו כששמים הכהנים שמי על ישר' (ספ' חסידים תתתשפח). — ואמר הפיטן: צווי עבודתו ודבוקו ולצפון את השם ולעלמו פן תהיה פי כסיל מחתה (ר"י בר ראובן, אזהר' ט.). לטובתם בלי לעלמה ותהיה לה כחומה תולה ארץ על בלימה (אל מתנשא, יוצ' שבת שקל').