ב. עִלְעֵל
*, פ"ע, עִלְעֲלָה היונה, היו לה צלעות מלאות דם: בני יונה משיעלעלו1 או עד שיצהיבו תורין משיפריחו (תוספת' חול' א יה).
1 [כך הגרסה בדפו', ובהוצ' צוק"מ בטעות: מששלעו. וכך גרסת הערוך וכ"י מינכ' ודפו' ישנים בגמר' (חול' כב:), עי' ד"ס הערה (פ). ובדפו' שם בגמר': משיעלעו, כמו מן עָלַע. ואמרו שם וז"ל: הוא (ר' יעקב) תני לה והוא אמר לה אפרוחיו יעלעו דם, אבל זה רק אסמכתא על הפסוק שגרמה לשנוי הגרסה בגמר'. ואמרו שם עוד: אימת אמר אביי מכי שמיט גדפא מיניה ואתי דמא (כששומטין ממנו את הכנף והדם בא). ולפי זה ברור שהוא מן עֵלַע, כמו שפרשו בתוספ'.]