*, עִלְעוֹל ש"ז, מ"ר עַלְעוֹלִים, עלעולין, — רוח סערה, Sturm: tempéte; storm: ואמר בן סירא: קול רעמו יחיל ארצו ובכוחו יזעים הרים אימתו תחרף תימן עלעול צפון סופה וסערה (ב"ס גני' מג יו). — ובמדר': אין לך עלעול קשה מן העילעול הזה שהוא בא מצפון ועולה ומכסיף את הבריות שנתונות בדרום (מד"ר שה"ש, מצאוני השומרים). משל לשני ספינות פורשות לים הגדול אחת יוצאת מן הלמן ואחת נכנסת ללמן וכו' היה שם פקח אחד אמר להם וכו' זו שהיתה יוצאת מן הלמן לא צריכין לשמוח עמה שאין יודעין באיזה פרק עומדת וכו' כמה עלעולין הן מזדווגת (שם קהל', טוב שם). — ואמר הפיטן: נמשלו כארזים כחיות יער עולים יהרסו בבא מהבנות כקש כעלעולים (ויושע, יוצ' שבת א אחה"פ). ועי' עֹלֶה הערה.