עָם, ש"ז, כנ' עַמִּי, עַמֵּנוּ, עַמְּךָ, עַמֶּךָ, עַמֵּךְ, עַמּוֹ, עַמָּה, עַמָּם, מ"ר עַמִּים, עַמָּמִים, סמ' עַמֵּי, עַמְמֵי, כנ' עַמָּמֶיךָ, צבור אנשים שיצאו ממקור אחד, מדברים לשון אחת, שיש להם דה"י משֻתפים, חיים במדינה אחת וכיוצא בזה Volk; peuple; people, — א) במשמ' אֻמה שלמה, גוי: ויאמר יי' הן עַם אחד ושפה אחת לכלם וכו' בראש' יא ו. יעבדוך עַמִּים וישתחוו לך לאמים שם כז כט. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עַמִּי שם מא מ. אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל הָעַמִּים שמות יט ה. היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני הָעַמִּים תחת כל השמים דבר' ב כה. שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עַמֵּךְְ ובית אביך תהל' מה יא. עַמֵּךְ עַמִּי ואלהיך אלהי רות א יו. לא הגידה אסתר את עַמָּה ואת מולדתה אסתר ב י. — ואמר בן סירא: שופט חכם יוסד עמו וממשלת מבין סדורה ב"ס גני' י א. אוהב עמו ואהוב עושהו המושאל מבטן אמו שם מו יג. —  ובסהמ"א: ואמרו (חכמי הערבים) מלך מיסר בחרונו טוב מעם משולם עושה דרכיו כרצונו ר' מנחם מאירי, משיב נפש י — עַם כמוש: אוי לך מואב אבדת עַם כמוש במד' כא כט. — עַם ארם: וגלו עַם ארם קירה עמו' א ה. — ואמר המשורר: עם בל ועם בבל פניו מחלים ערב וכוש ולוב עצרו במלים ראב"ע, הודות עלי. — עַם בני ישראל: הנה עַם בני ישראל רב ועצום ממנו שמות א ט. — עַם יי': ומי יתן כל עַם יי' נביאים במד' יא כט. אל בני כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עַם יי' ש"א ב כד. ויאמר יי' ראה ראיתי את עני עַמִּי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי שמות ג ז. עד יעבור עַמְּךָ יי' עד יעבר עם זו קנית שם יה יו. כי חלק יי' עַמּוֹ יעקב חבל נחלתו דבר' לב ט. — כי עַם קדוש אתה ליי' אלהיך דבר' ז ו. וּקראו להם עַם הקדש גאולי יי' ישע' סב יב. כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עַם קדש תכלינה כל אלה דני' יב ז. והשחית עצומים וְעַם קדשים שם ח כד. בך בחר יי' אלהיך להיות לו לְעַם סגלה דבר' ז ו. עי' סגלה. — קהל עַם: וירוממהו בקהל עָם ובמושב זקנים יהללוהו תהל' קז לב. ויתיצבו פנות כל העם כל שבטי ישראל בקהל עַם האלהים שפט' כ ב. — ואמר בן סירא: דבת עיר וקהלת עם והובישתך [בע]דת שער ב"ס גני' מב יא. — קהל עַמִּים: ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עַמִּים: ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עַמִּים בראש' כח ג. ופרשתי עליך את רשתי בקהל עַמִּים רבים יחזק' לב ג. — עַם הקהל: וכפר את מקדש הקדש וכו' ועל כל עַם הקהל יכפר ויקר' יו לג. — משפחות עַמִּים: הבו ליי' משפחות עַמִּים הבו ליי' כבוד ועז תהל' צו ז. — הָעָם הזה: למה הרעת לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל הָעָם הזה עלי האנכי הריתי את כל הָעָם הזה וכו' מאין לי בשר לתת לכל הָעָם הזה כי יבכו עלי וכו' במד' יא יא-יג. אל תפןן אל קשי הָעָם הזה ואל רשעו ואל חטאתו דבר' ט כז. — *ובמ"ר כמו גוים, אומות העולם: יוסי בן יועזר איש צרידא ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית שבת יד:. — ובהשאלה לבע"ח: יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרש על ההרים עַם רב  ועצום כמהו לא נהיה מן העולם יוא' ב ב. אתה רצצת ראשי לויתן תתנו מאכל לְעַם לציים תהל' עד יד. הנמלים עַם לא עז ויכינו בקיץ לחמם שפנים עַם לא עצום וישימו בסלע ביתם משלי ל כה-כו. — ב) חלק של האֻמה, שבטים: אף חבב עַמִּים1 כל קדשיו בידך דבר' לג ג. נצב לריב יי' ועמד לדין עַמִּים2 ישע' נ יג. וקאם שאון בְּעַמֶּיךָ3 וכל מבצריך יושד הוש' י יד. — ותושבי העיר: טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל הָעָם מקצה בראש' יט ד. ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל יתר זקני הגולה ואל הכהנים ואל הנביאים ואל כל הָעָם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה ירמ' כט א. ויאמר לָעָם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת יי' דהי"ב לא ד. — ואנשים ההולכים אחרי מי שהוא, עבדים וכדומ': ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את הָעָם אשר אתו בראש' לב ח. ויהי כאשר כלה (אהוד בן גרא) להקריב את המנחה וישלח את הָעָם נשאי המנחה שפט' ג יח. ויצא המלך וכל הָעָם ברגליו ש"ב יה יז. ויסבו כל הָעָם אשר שבה ישמעאל מן המצפה וישבו וילכו אל יוחנן בן קרח ירמ' מא יד. ועתה קום לילה אתה וְהָעָם אשר אתך וארב בשדה שפט' ט לב. — ג) וצבא: ויהי ממחרת וישם שאול את הָעָם שלשה ראשים וכו' ויכו את עמון עד חם היום ש"א יא יא. אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל הָעָם אשר ברגלי מ"א כ י. ויצא אדום לקראתו בְּעַם כבד וביד חזקה במד' כ ב. ויאמר יי' אל יהושע וכו' קח עמך את כל עַם המלחמה וקום עלה העי יהוש' ח א. — ד)  והמון העם בנגוד לשרים ולעשירים: אלה שרי הנצבים אשר על המלאכה לשלמה חמשים וחמש מאות הרדים בָּעָם העשים במלאכה מ"א ט כג. ואחרי כן נאם יי' אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת הָעָם וכו' ביד נבוכדראצר מלך בבל ירמ' כא ז. ותהי צעקת הָעָם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים נחמ' ה א. ואקבצה את החרים ואת הסגנים ואת הָעָם להתיחש שם ז ה. — ובתלמו': פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות ר' אחא בר עוירא א"ר שמעון חסידא, ר"ה לה.. עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה שם. — °ובמשמ' ההמון הנבער: ואמונת העם היא שאין כל מה שישכיל דבר יחוייב שיהיה הוא אותו הדבר ראב"ד, אמו"ר 66. אלא שהעם עיינו וראו שאין מן החיוב שיהיו אלה הענינים המתחלפים הם הנותנים הצורות המתחלפות שם. — ה) ובמשמ' בני אדם בכלל: ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עַם רב בראש' נ כ. ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני וְעַמֶּךָ שמות לג יו. ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את הָעָם המתאוים במד' יא לד. וישלח יי' בָּעָם את הנחשים השרפים וינשכו את הָעָם וימת עַם רב מישראל שם כא ו. אכן חציר הָעָם ישע' מ ז. כי אתה עַם עני תושיע ועינים רמות תשפיל תהל' יח כח. ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עָם שם כב ז. — ובלעג, בני אדם מופלאים, חכמים: אמנם כי אתם עָם ועמכם תמות חכמה איוב יב ב. — ובתלמו': מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע יי' מפני שעמה מועטין פסח' ה ז. שאלו להלל הזקן מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהם עמהן ירוש' שבת יט א. נהגו העם בערביי' להיות גובה מן הבושם ומן הגמלים וכו' ר' יונתן, שם כתוב' י ג. — ובסהמ"א: והסתכלתי במה שאמרו העם הזה ומצאתיו רובו אמת ר"י א"ת, או"ד לרסע"ג י ד. — ו) ומ"ר עֲמָמִים4, סמ' עַמְמֵי: מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בַּעֲמָמֶיךָ שפט' ה יד. ותתן להם ממלכות וַעֲמָמִים ותחלקם לפאה נחמ' ט כב. ויבאו הבנים ויירשו את הארץ וכו' ותתנם בידם ואת מלכיהם ואת עַמְמֵי הארץ לעשות בהם כרצונם שם כד. — ובתו"מ: נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש מה להלן ארץ חמשת עממים אף כאן ארץ חמשת עממים ספרי דבר' שא. מגיד הכתוב שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל עממין ואותו המקום שישבו בו ישראל מקולקל מכולם ספרא אחרי יג. ר' אומר אין לך וכו' ואין לך בעממים קשה מאמורי כשאדם קשה קורים אותו אמורי מד"ר בראש' מ (מא), תיאוד'. כך עלה בדעתו של הקב"ה שמנחיל לישראל עשרת עממים ולא נתן להם אלא שבעה וכו' ר' יוחנן, שם מד. — ובמשמ' גוים, נכרים: מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל רבא, ביצ' ו.. — ובסהמ"א: ומפני שלא יוכלו להתעסק בו למחר התירו לקוברו ע"י עממים רש"י, שבת קלט:. — ואמר הפיטן: נגון נעימים למולם מנעימים נשאם מעממים עליהם למלוך אנסיכה מלכי, מוס' ר"ה א. הים וגליו בעזך פוררו הירדן הובשת וברגל עברו ובמדבר כלכלתם ודבר לא חסרו וממלכות ועממים בידם נמסרו ר' גרשם בר יהודה, איה כל, סליח' ד. שדי כן משבעים עממים חשק והבדיל מעטי עמים אאמיר, יוצ' שבה"ג. צירים אחזום מתקוממים קרואים ולקוחים מעממים רצו ונמשכו משלמים שדי הוליכם שלמים מרוממותך, יוצ' ז פסח. וישגיח ממרומים ויבין מעש עממים מלך אזור, יוצ' א ר"ה מחז' איטל' ב, לג:. מעילם ועלוה ועלון ועממיהם מפוט ופות  ופול ופליטיהם מארוד, הושענ' ג, סמא"צ, תרמ"ח:. — ואמר המשורר: ראו עממים יום סיני בעינם אותות עצומים גם שמעו באזנם מופתים קמים על זאת שוא וחנם ראב"ע, אבות קדושים. — וְעַמָמוֹת: וכדי לשכר אמות עממות 5 משקצות בגעילה אין ערוך, יוצ' שבה"ג. — ז) בני עַם, עִם כנ', חברים, בני אֻמה אחת: לא אדני שמעני וכו' לעיני בני עַמִּי נתתיה לך בראש' כג יא. לא תקם ולא תטר את בני עַמֶּךָ ויקר' יט יח. וישלח (בלק) מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עַמּוֹ6 לקרא לו במד' כב ה. החדה חדתה לבני עַמִּי ולי לא הגדתה שפט' יד יו. בן אדם דבר אל בני עַמְּךָ ואמרת אליהם וכו' יחזק' לג ב. — ואמר בן סירא להשמיע בדביר קולו לזכרון לבני עמו ב"ס גני' מה ט. — בני הָעָם, הדלים שבעם: וישלך את עפרה על קבר בני הָעָם מ"ב כג ו. וישלך את נבלתו (של אוריהו) אל קברי בני הָעָם ירמ' כו כג. — ובמשמ' העם בכלל: כה אמר יי' אלי הלך ועמדת בשער בני הָעָם7 אשר יבאו בו מלכי יהודה ירמ' יז יט. ועמדו בקדש לפלגות בית האבות לאחיכם בני הָעָם דהי"ב לה ה. — ובמליצה, בת עַמִּי, תאר לישראל: על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עַמִּי ישע' כב ד. בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת עַמִּי ירמ' ד יא. נשפך לארץ כבדי על שבר בת עַמִּי איכ' ב יא. — וכן בתולת בת עַמּי: שבר גדול נשברה בתולת בת עַמּי מכה נחלה מאד ירמ' יד יז. — ח) ונק': תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עַמֶּךָ8 שמות ה יו. וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את הָעָם9 אשר בקרבה יושבת לבטח שפט' יח ז. — מדוע שובבה10 הָעָם הזה ירושלם משבה נצחת ירמ' ח ה. — ואמר המשורר: התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי על יד בן ישי בית הלחמי ר' שלמה אלקבץ, לכה דודי. — ט) ודבורים מיֻחדים: לְעַם נכרי לא ימשל למכרה (את האמה) בבגדו בה שמות כא ח. — ואמר בן סירא: הניף יד על עם נכר ויראו את גבורתיך ב"ס גני' לג ג. — ויצא אדום לקראתו בְּעַם כבד וביד חזקה במד' כ כ. — ואמר בן סירא: בעם כבד לא אודע ומה נפשי בקצות רוחות ב"ס גני' יו יז. — הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עָם בגוי נבל אכעיסם דבר' לב כא. אז ירד שריד לאדירים עָם יי' ירד לי בגבורים שפט' ה יג. ויקשר עליו (על זכריהו בן ירבעם) שלם בן יבש ויכהו קבל עָם11 וימיתהו וימלך תחתיו מ"ב יה י. יי' רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבשו קנאת עָם אף אש צריך תאכלם ישע' כו יא. ואצרך ואתנך לברית עָם לאור גוים שם מב ו. ויבואו אליך כמבוא עָם וישבו לפניך עמי יחזק' לג לא. ותעלו על שפת לשון ודבת עָם שם לו ג. איכה ישבה בדד העיר רבתי עָם היתה כאלמנה איכ' א א. ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך וכו' ואל שרי עַם וָעָם מדינה ומדינה ככתבה וְעַם וָעָם כלשונו אסת' ג יב. ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עַם וָעָם נחמ' יג כד. — בגוי חנף אשלחנו ועל עַם כברתי אצונו ישע' י ו. כי לא עַם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו שם כז יא. את עַם נועז לא תראה עַם עמקי שפה משמע נלעג לשון אין בינה שם לג יט. כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עַם סורר ההלכים הדרך לא טוב שם סה ב. והורדתיך את יורדי בור אל עַם עולם יחזק' כו כ. והשארתי בקרבך עַם עני ודל וחסו בשם יי' צפנ' ג יב. וזרעות הנגב לא יעמדו וְעַם מבחריו ואין כח לעמד דני' יא יה. — ואמר בן סירא: חכם עם ינחל כבוד ושמו עומד לחיי עולם ב"ס גני' לז כו. — י) עַם הארץ, האֻמה בכלל: ויקם אברהם וישתחו לְעַם הארץ לבני חת בראש' כג ז. ואם נפש אחת תחטא בשגגה מֵעַם הארץ בעשתה אחת ממצות יי' אשר לא תעשינה ואשם ויקר' ד כז. עַם הארץ ירגמהו באבן שם כ ב. וכל עַם הארץ שמח ותקע בחצצרות מ"ב יא יד. ויותם בן המלך על הבית שפט את עַם הארץ שם טו ה. ויך עַם הארץ את כל הקשרים על המלך אמון וימליכו עַם הארץ את יאשיהו בנו תחתיו שם כא כד. — ואמר בן סירא: וירנו כל עם הארץ בתפלה לפני רחום ב"ס גני' נ יט. — ובנגוד לחשובים שבאֻמה: והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל וכו' לא נשאר זולת דלת עַם הארץ מ"ב כד יד. ונתתי את האנשים העברים את בריתי וכו' שרי יהודה ושרי ירושלם הסרסים והכהנים וכל עַם הארץ וכו' ביד איביהם ירמ' לד יח-כ. ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל עַם הארץ פר חטאת יחזק' מה כב. ועתה חזק זרבבל נאם יי' וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל עַם הארץ נאם יי' חגי ב ד. אמר אל כל עַם הארץ ואל הכהנים לאמר וכו' זכר' ז ה. — והגוים היושבים בארץ ישראל: ואתם אל תיראו את עַם הארץ כי לחמנו הם במד' יד ט. ויהי עַם הארץ מרפים ידי עם יהודה עזר' ד ד. — עַמֵּי הארץ, אמות העולם: למען דעת כל עַמֵּי הארץ את יד יי' כי חזקה היא יהוש' ד כד. כי אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עַמֵּי הארץ כאשר דברת ביד משה עבדך מ"א ח נג. כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עַמֵּי הארץ צפנ' ג כ. וידברו אל אלהי ירושלם כעל אלהי עַמֵּי הארץ מעשה ידי האדם דהי"ב לב יט. — והיושבים בארץ ישראל: אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מֵעַמֵּי הארץ עזר' י ב. ועתה תנו תודה ליי' אלהי אבותיכם ועשו רצונו והבדלו מֵעַמֵּי הארץ ומן הנשים הנכריות שם יא. ואשר לא נתן בנתינו לְעַמֵּי הארץ ואת בנתיהם לא נקח לבנינו נחמ' י לא. — וכן עַמֵּי הארצות: הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עַמֵּי הארצות עזר' ט יא. ותעד בם ברוחך ביד נביאיך ולא האזינו ותתנם ביד עַמֵּי הארצות דהי"ב לב יג. — ובמשמ' של מ"י, אדם בלא ידיעת התורה והחכמה, אדם גס, בער, Unwissender, grob; illettré, grossier; illiterate, coarse: אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד הלל, אבו' ב ה. האומר וכו' שלי שלך ושלך שלי עם הארץ שם ה י. והכותי מזמנים עליו אמאי לא יהא אלא עם הארץ ותניא אין מזמנין על ע"ה ברכ' מז:. אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו ר' שמעון בן לקיש, שבת סג. . ופנחס אמר אני כהן גדול ובן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה (יפתח) מד"ר ויקר' לז. — ובפרט מי שאינו זהיר בתרומות ומעשרות ובדיני טֻמאה וטהרה: הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור וכו' ונותנו לעם הארץ ויאכל כנגדו וכו' דמאי א ב. ואיזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר' מאיר וחכמ' אומ' כל שאינו מעשר תוספת' ע"ז ג י. אין עושין חלת עם הארץ בטהרה אבל עושין עיסת חוליו בטהרה משום ר' אלעזר בן חסמא, גיט' סב.. — ובנגוד לחבר: אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה שביע' ה ט. המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש דמאי ב ג. עם הארץ שקיבל  עליו דברי חבירות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו תוספת' שם ב ה. לא ישמש חבר במשתה עם הארץ ולא בסעודת עם הארץ אלא אם כן היה הכל מתוקן ומעושר מתחת ידו ואפילו מניקת של יין ירוש' שם ב ג. — ובנגוד לפרוש: בגדי עם הארץ מדרס לפרושין חגי' ב ז. בית שמאי אומרים לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ ירוש' שבת א ה. — ובסהמ"א: אוי לו לעם הארץ שפעמים שבורות שלו גורם לו למות מיתה מנוולת ר' שרירא גאון, מובא בהר"נ על הריף, פסח' טז:. ואם עם הארץ הוא (הכהן הגדול) מסיחין לפניו (Elbog., Stud. 104). ולמה לא אמרו כלי חרס של ע"ה לא יציל על הכל ושל חבר יציל על הכל שהרי הוא טהור מפני שאין עם הארץ טמא בעיני עצמו רמב"ם, טומאת מת כג א. — ומ"ר *עַמֵּי הארץ: שינה של שחרית וכו' וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם רבי דוסא בן הרכינס, אבו' ג י. השולח ביד עמי הארץ וביד הכותי אינו חושש משום מעשר ומשום שביעית תוספת' דמאי ד כו. זקנים שאלו כהלכה שנ' תנה לנו מלך לשפטינו אבל עמי הארץ חזרו וקילקלו שם סנה' ד ה. ואל יסב (הת"ח) בחבורה של עמי הארץ ברכ' מג:. רוב עמי הארץ מעשרין הן רבא, שבת יג.. הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לעמי הארץ. רשב"ג, שם לב:. מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכילו לעמי הארץ טבלים רבי, ערוב' לב.. גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים עכו"ם את ישראל פסח' מט:. חברים אין שאילת שלום ביניהם עמי הארץ ששואלין מחזירין להם בשפה רפה ובכובד ראש תענ' יד: מה התמר הזה עושה תמרים רוטבי' ניקלווסין נובלות ועושה סולין כך הם ישראל יש בהם בני תורה ויש בהם עמי הארץ ויש בהם בורים מד"ר במד' ג. — ובסהמ"א: ודבר זה (הרתחת בשר בלא מלח) אסור למוסרו לנשים ולעמי הארץ שאין יכולין לעמוד על הולכות חליטה גאוניקה ב גינצבורג 102. וכל שכן רוב אנשי זמננו זה אשר זלזלו בחכמת מצות האברים כל שכן במצות הלבבות ואשר ידבנו לבו מהם לעיין בחכמת התורה הוא מתכוין לדבר שיקרא בו חכם אצל עמי הארץ ר"י א"ת חו"ה, הקדמ'. ומתגדלים ומתפארים על עמי הארץ שבהם באמונה ואיך יתפארו אלה בטענת מה שיגיעו אליו וכו' הוא, הכוזרי א קט. ומה שהזהירו בק"ש הוא וכו' שכל ישראל קוראים אותם פעמים ביום חכמים ועמי הארץ לפיכך היו צריכין להזהר עליהן מפני עמי הארץ שאינם רגילים בקריאה רד"ק, מכלול, עב:. מי שהוא בא מארץ מרחקים אל יספר בגנותם בפני עמי הארצות ובפני הנשיא ובפני תלמיד חכם אם ראה שום דופי בהם ספ' חסידים תתתתשסט. ואומר אליו עם כל זה הזהר מעמי הארץ כי כל מעשיהם פרץ על פני פרץ ר"י זבארה, שעשוע' דודסון יב. ואין עמי הארץ מבינים לשון הקדש אבודרהם עד:. — העַמֵּי הארץ: ובאמת כי כן שמעתי אומרים בין העמי  הארץ שמצות הי"ט הוא בקריאת ששה גברי מלבד המפטיר מים רבים, שו"ת, או"ח כב. — *ומ"ר עַמֵּי הארצות: בעון שני דברים עמי הארצות מתים על שקורין לארון הקדש ארגה ועל שקורין לבית הכנסת בית עם ר' ישמעאל בן אלעזר, שבת לב.. — ובסהמ"א: אוי לכם עמי הארצות גם למודי המצות בלא עיקר ידיעתם הקנה, מי מותר לאכל בשר, קיא.. אוי לעיר שראשיה נערים ועמי הארצות ואכזרים ר' אליהו, שבט מוסר י. — ועַמֵּי ארצות, הָעַמֵּי ארצות, הָעַמֵּי הארצות: והנני מודיעך בפעם הזאת טעם ששמעתי מעם הארץ אחד למה העמי ארצות שונאים לתלמידי חכמים משום שתלמידי חכמים מונים לנו כבהמות לכן אנו שונאים לתלמידי חכמים וכו' ואני השבתי לו תדע למה ת"ח שונאים לעמי ארצות וחשובים בעיניהם כבהמות משום שאינן מתערבים עם ת"ח ללמד מהם שם יא. ועוד מפני עמי הארץ שאינם יודעי' אותן (את הברכות) נהגו לסדרן בבית הכנסת כדי שיענו העמי הארצו' אמן אחריהן ויצאו ידי חובתן הלבוש או"ח מו ג. — ועַמֵּי הארצים: ועתה בעונתינו הרבים בדו' הזה יש ויש הרבה מעמי הארצות שנותנין להם קבלה אע"פ שהם עמי הארצים גמורים וקלי הדעת שאין בהם יראת שמים כלל ר' אליהו הכהן, שבט מוסר לו.