*, או עָמֵד, ש"ז, בן העמד, — כנוי של גנאי: לא זכה להיקראות בן העמל הרי הוא נקרא בן העמד1 אמר ר' יצחק בר נחמן תמן קריין לפעלה טבה עמלה ולהרהון של מימי רגלים עמדה1 (מד"ר בראש' לט, תיאוד').