ב. עֹמֶד
*, עומד, מ"ר עֳמָדִים, עומדין, — כמו אֹמֶד: משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות בעומד חמש סאין גחלים ובשבת בעומד שמונה סאין גחלים (תמי' ב ה). רבנין אמרין שני עומדין1 רבים על עומד אחד ר' נחמיה אומר עומד האמצעי רבה על שניהם (ירוש' נזי' ט ה). עמד 1 של טעות הית' (ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה, שם).
1 [ב(ירוש' סנה' ט ג): אמודין, עומד.]