°, ש"ז, —  שה"פ מן עִסָּה, ובחכמת הרפואה שם מחלה שבקבה: ואמנם האצטומכא הנה קצת הפתילים אשר בהם ימתחו באורך בסבת המשיכה וקצתם נמשכים ברוחב בסבת העסוי (פרקי משה לרמב"ם א, סוף). מי שימצאהו קדחת ויהיה קרוב הזמן בקבסא וימצא עקיצה ועסוי בצדי האצטומכא ויהא בגופו מלוי מהדם וכו' (שם י). ידעת כי העסוי נעשה בסבת ליחות עוקצות בשפל המעים ויתנועע הטבע לדחותם בעסוי ולא יוכל לכשירבה העסוי ההיא יתנועע העובר ג"כ ותפיל (המפרש לפרקי אבוקרט ה מט, כ"י ברלין). וחליי העסוי הם חלאיים יתחדשו מהזלת החמרים בחום הפנימי והחצון וכאשר יכה אותם קור נגלה יעסם (קאנון א ב ב ו). ואם תעסה באצבע בכל מקום מגופו ישפל בעסוי (שם ג יד ד ט). ראשית מה שיצטרך שיודע מענין העסוי האם הוא עסוי אמתי או כוזב וכו' (שם ג יו ב טו). הנה יתראה אליהם עסוי (שם ג כא ב).