ש"ז, סמ' עֲסִיס, מ"ר עֲסִיסִים,— מה שיסָחט מענבים או רמונים וכיוצא בזה ולא תסס והיה לשכר, Most; moûst; must: והאכלתי את מוניך את בשרם וְכֶעָסִיס דמם ישכרון (ישע' מט כו). הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עִָסִיס כי נכרת מפיכם (יוא' א ה). אשקך מיין הרקח מֵעֲסִיס רמני (שה"ש ח ג). — ובמליצה, ההרים הטיפו עָסִיס: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עָסִיס והגבעות תלכנה חלב (יוא' ד יח). הנה ימים באים נאם יי' ונגש חורש בקוצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עָסִיס וכל הגבעות תתמוגגנה (עמו' ט יג). — ובמדר': ולא עוד אלא אפילו השמים מטיפין להן עסיס שנאמר וכו' (מדר' תהל' עג). — ובסהמ"א: ועסיסו (של ההדס) כמו כן וכו' שכן עסיסו וגרגריו ימנע שפיכת המותרות אל האיצטמכ' (קאנון ב ב ד). ומי חמוץ האתרוג ביחוד עסיסו הקרוש (שם ג א ב כא). המבלי אין גפן ותירוש באשור יבואו הלום לאגור ייננו ולמצות עסיסנו (מפו, אה"צ טז). — ואמר הפיטן: איום שבע שוקקות נחני עסיסו להשקות אלפני דת בנשיקות ישקני מנשיקות (ר' משולם בר' קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). — ואמר המשורר: והשקני ביד שנה ערבה עסיס פיהו בכסי אחלמה (ר"י בן חסדאי, הלצבי חן, שער השיר 28). ועוד תשתה עסיס רמון ותשכב במטות שן ומקלעת פקעים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבי). ואם ימר עסיסו (של הזמן) לי אהלך כמתרונן בטוב יינו רקחיו (רמב"ע, דיואן סו). ועפעפיו כאח בקרבי קרבו אבל בשתות עסיס בפיו ובתור וסיס ונטפי מי רסיס בדלח לח ואחלמה יחשבו (ר"י הלוי, פני אדם וצח). בך אעיר זמרות כל ימותי ובעסיסך אשר מצו שפתי (הוא, בך אעיר). לך אכול ושתה בדיצה לחמך ועסיסך כי כבר רצה האלהים את מעשיך (הוא, ידידיך מאמש, סליח'). אמצה גביע עסיס רקח לקול תור וסיס מיין רקחיו ולא מיין זמרתי (ר"י אבן גיאת, מבין עפאים, שער השיר 125).— ואמר המליץ: ומעי צעקו חוסה אדוני ללחם צר אשר אוכל באוני ולבי יאסוף ילדי יגוני לעסיס נאסף מפי וייני (ר"י זבארה, שעשוע' ד, דודסון 43). מאז הטעמתם כוס חמתך לא יוסיפו לשתות עסיס טבך (רש"פ, ארבע כוסות, כוס התרעלה ב).— ומ"ר: ותשתה על הצום מעסיסי המגדים החמוצים ר"מ אלדבי, ש"א ה, עד:.. והשקהו עסיסי המגדים החמוצים והאמוצים ובשול התאנים והצמוקים והעדשים הקלופים (שם עו.). והצטייד העסיסים המבושלים החמוצים למזוג אותם בכל מים מהמתחלפים הנהגה טובה (קאנון א ג ג ז).— ואמר  המשורר: אזכרה לנסים נפלאו בתוך אחיי יטפו עסיסים יזלו במלקוחיי (ר"י בן גיאת,  יום שאת ויתר, מחז' ויטר' רנא). ואיכה לא תזמור הזמורה ולמה לא תחלל העסיסים (רשב"ג, רביבי דמעתך). וברק או ברק כסות עסיסים והעבים יריקון הבשמים ומראשי הדסים הרסיסים (רמב"ע, הריח מר, שער השיר 68). הרוח מור ואם ריח עסיסים ואם רוח מנופפת הדסים (ר"י הלוי, הרוח מור, Orient 1851. 372). ונטפי רסיסים ותורים וסיסים וכוסות עסיסים כמים לים מכסים (ר"י חריזי, תחכמונ', הקד'). עסיסים הם בכוסות דר מכסים ויפיצו מאורים עד שחקים (שם ג). וכל גבעותי והרי גנות ופרדסים כמים לים מכסים ומהם יטפו ההרים עסיסים (שם מז).— ואמר הפיטן: כנן גן בעדן ומאכל עסיסים (רשב"י הבבלי, אמץ דר, יוצ' שבת ג אחה"פ). זבובי מות יבאיש עסיסים זדונות ופשעים והרהורים תוססים (יי' אלהי הצבאות, סליח' שחר' יו"כ). לך שתה עסיסים אחרי אכול משמן אל זכור תחלה גם שנה במיכאל (קוראי מגילה, סדר לפורים, מחז' איטל' א, פז:). תשיבני בטח גנות ופרדסים ותשקני נצח רקוחי עסיסים (אתאנו על שמך, יו"כ, סדור תימני).