*, ש"ז, מ"ר עֲסִיקִים, עסיקין, — א) מי שעֹסק בדבר: בני אדם עסיקין במין פרגמטיה (מדר' תנאים לב יב, הופמן). — ב) מי שרב ומתקוטט על דבר, ובפרט מי שעורר ערעור על מכירה וכדומ': ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין1 עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו (אביי, ב"מ, יד.). ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו וכו' זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין1 (ר' שמואל, שבוע' לא). — ובסהמ"א: אסור למוכר למכור לחבירו קרקע או מטלטלין שיש בה עסיקין ויש בה דין עד שיודיעו (רמב"ם, מכירה יט א). הקונה שדה מחבירו ויצאו עליה עסיקין ובא לבית דין וכו' (שו"ע חו"מ הלוואות עג יא).