*, עיסה, ש"נ, מ"ר עִסּוֹת, עיסות, עִסִּיּוֹת, עיסיות, ― א) קמח מעֹרב במים שנלוש כדי לאפות לחם, עריסה, בצק, Teig; pâte; dough: האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה (שביע' ט ט). עסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עסה חייבת בחלה (חלה א ה). עסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה (שם ח). האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעסתה הרי אלו כרגלי שתיהן (ביצה ה ד). לא יעשה לו (לעם הארץ) עיסתו תרומה בטהרה אבל עושה לו עיסתו חולין בטהרה (תוספת' דמאי ג א). העושה עיסה לרבים חייב בחלה העושה עיסה לאוכלה בבצק חייב בחלה קמח קלי שקיבלו ועשאו עיסה חייב בחלה עיסת הארנונא חייבת בחלה (שם חלה א ד). קב ומחצה חייב בחלה שנ' ראשית עריסותיכם חלה כדי עיסתכם וכמה עיסתכם כדי עיסת מדבר וכו' (שם עדי' א א). עיסה שקראה שם חלתה בצפונה וכן קישות שקרא שם תרומה בצפונה הרי זה אין חבור (שם טבול יום ב א). הראוי ליתן לו פת נותנים לו פת הראוי ליתן לו עיסה נותנים לו עיסה (ספרי דבר' קיח). המקטף שיבלין לעיסתו לאוכלין מלילו' ניטבלו לעשותם עיסה לא נטבלו (ירוש' מעש' ד א). בנות לוד היו לשות עיסתן ועולות ומתפללות ויורדות עד שלא יחמיצו (שם ה ב). עיסת מברין חייבת בחלה (ר' בא בר זבדא, שם חלה א ו). עיסת כותח חייבת בחלה (רב, שם). תיפתר שבא מעיסת הנשוך (ר' הושעיה, שם ג ז). תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימיצה הרי זו אסורה (שם שבת ג ג). שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה (אביי, בבלי שם עו:). גלגל עיסה מערב יו"ט מפריש ממנה חלתה ביום טוב (רבה, ביצ' ט.). שאין לך אשה שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת בחיי בעלה על פילכה ועל עיסתה (כתוב' פו:). לא שנו אלא דאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקים בעיסתן אימור מעיסתו קימץ (ר' חסדא, ב"ב נב:). פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה א"ל מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה (סנה' ה:). כאשה הזאת שהיא משקשקת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבנתים (ר' יוסי בן קצרתה, מד"ר בראש' יד). עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה (ר' חייא רבה, שם לד). והיה חופר בארץ ועושה גומא ולש בתוכה והיו הצרורות מדבקות בעיסתן (שם איכה, בכה תבכה). שם הנהר השני גיחון זה מדי שהעמידה את המן הרשע שמשך עיסה1 כנחש (שם ויקר' יג). ― פת עיסה, פת נקיָה, בנגוד לפת קיבר: מצא בה פת הולכין אחר רוב הנחתומין ואם היתה פת עיסה הולכין אחר רוב אוכלי פת עיסה ר' יהודה אומר אם היתה פת קיבר הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר (מכשי' ב ח). ― ובסהמ"א: ומותר לספר לו (לעבד עברי) שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו אבל לא יעשה אותו בלן לרבים או ספר לרבים או נחתום לרבים (רמב"ם, עבדים א ז). יתבאר במקומו שאשה אינה רשאה ללוש עיסת מצה בחמה שמא חום השמש גובר עליה וממהרה להחמיץ (המאירי, יומא ג, כח:). אם אחד מהיורשים יש לו בנים יותר מאחר ואוכלים מעיסת השותפות (ר"ש מורפורגו, שמש צדקה, שו"ת ב, יט.). ונשאר פה חצרון בנו של ראובן שהוא היה חלוק בעיסתו ולא היה דר עם אביו (ר"א פרחיא, פרח מטה אהרן, שו"ת ב, סט.). ואמר הפיטן: שילה רצה כחלה מעיסה ונמאס באשר בו נעשה (ר"א הקליר, איכה את אשר, קינ'). קטוף העסה בחררה קמוצה רצופה בראשיהם שלא חמצה (ר"י טוב עלם, יוצאי חפזון, יוצ' שבה"ג). ― *שאור שבעסָּה: שאור שבללו בשאור אחר וחימץ בו את העיסה אם אין בשאור בנותן טעם מותר (תוספת' תרומ' ו יא). גדול הוא השלום שהשלום לארץ כשאור לעיסה (ריב"ל, דא"ז, פרק השלום). כל הגופות נוגעין בעפר הארץ עד שאינו משתייר מן הגוף אלא כמלא תרווד רקב והוא מתערב בעפר הארץ כשאור שהוא מתערב בעיסה (ר' שמעון, פדר"א לד). ― ובהשאלה, כנוי ליצר הרע: רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות (ר' אלכסנדרי, ברכ' יז.). ― ואמר המליץ: ואפפוני חבלי העולם אשר בו צרפתני ותכבד עלי למאד עד שאור עיסתי (ר' בחיי, יי' שפתי תפתח, בקשה, בסוף חו"ה הערבי). ― ובהשאלה, עִסַּת החומר, עִסַּת הנפש, במשמ' מזון: והענין הוא לפי שהמזונות הם עיסת החומר והתבוננו' במושכל וביראת אלהים ובמצותיו היקרות הוא עיסת הנפש והנפש והחומר הפכים גמורים הם כמו שכתבתי בראש הספר ועל כן בהתגבר עיסת החומר תחלש קצת עיסת הנפש (ר"א הלוי מברצלונה, החנוך רמח). ― ומ"ר עִסּוֹת: כרשיני מעשר שני וכו' רבי טרפון אומר יתחלקו לעסות2 (מ"ש ב ד). ראשית עריסותיבם כדי עיסותיכם וכמה עיסותיכם כדי עיסת המדבר (ערוב' פג:). כיצד שתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה וכו' (ר' אליעזר, סוט' ל.). שאני עיסה הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות (ר' זירא, ע"ז סח.). ― ובסהמ"א: שאילו היה חייב כשאר העיסות לא היה ראוי לזר וכו' (פי' רמב"ם, חלה ב ה). ― *ועִסִּיּוֹת: עירס ראשי עיסיות א"ר יוסי וההן נשוך לאו כמעירס הוא (ירוש' חלה א א). אמר להם הקב"ה אני נותן לכם עסיות מרובות שתפרישו לי חלה ולא רציתם אני נותן לכם דבר שהוא פטור מן החלה (אדר"נ ב מא). אין לוקחים מנחתום כותי במוצאי פסח אלא לאחר שלשה תנורים וכו' ולא מן הכפרים אלא לאחר שלשה עסיות (מסכ' כותים ב). ― °ועסִּים, ואמר הפיטן: ומי מעכב שאור שבעיסים ועיר קטנה ומלך גדול סובבה באוכלסים (יי' אלהי הלצבאות, סליח' שחר' יו"כ). ― ב) *בהשאלה, כנוי למשפחה של תערֹבת, משפחה שאין לה עדות על טהרתה: איזו היא עיסה כל שאין בה לא משום נתינות ולא משום ממזרת ולא משום עבדי מלכים (תוספת' קדוש' ה ב). מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה מפני שספק חללין נטמעו בה (שם). כל ארצות עיסה3 לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל (ר' יהודה בשם ר' שמואל, שם גמר' סט:). ― אלמנת עִסָּה, אלמנה שהיתה נשואה לאחד ממשפחת עִסָּה4: העיד ר' יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה (עד' ח ג). אלמנת עיסה הרי היא כשירה ובתה פסולה (ר' לעזר, ירוש' כתוב' א ט).