*, עיסוק, ש"ז, — שה"פ מן עִסֵק: נמצא בעליל העיר היו מודדין שמצות עיסוק מדידה (תוספת' סוט' ט א). צא שעה אחת לעיסוקו ואת עבד מנחה שתי שעות ומחצה (ר' יוסי, ירוש' ברכ' ד א). שור שעיסוקו רע יוצא בפרומביא שלו (ר' זעירא בשם ר' שמואל, שם שבת ה ד). בין הערבים כיצד חלק בין הערבים ותן לו שתי שעות ומחצה לפניו ושתי שעות ומחצה לאחריו ושעה אחת לעיסוקו (ריב"ל, שם פסח' ה א). אברהם ראה המלכיות בעיסוקן (מד"ר ויקר' יג). — ובסהמ"א: מקום שם משותף ענינו הראשון לעסוק הגוף וגבול העסוק יקרא מקום ויאמר ג"כ לגבול שאינו מיושב כי אם את כל המקום (ר"א בן אליהו, עץ חיים כ).