קל אינו נהוג.

— פִע', עִפַּר, — עִפַּר בעפר, פלוני זרק בו עָפָר באיבה: ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו (של דוד) הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו וְעִפַּר בעפר (ש"ב יו יג). — ואמר המשורר: בן אל בין פלשת יתפלש באפר שממותיו בשמה מי יחוק בספר מסתער בשעיר ויעפר בעפר (ראב"ע, איה גואלנו). — ואמר הפיטן: זרע נדמה לעופר מוניו לשחת עפר זרע פדיון וכופר אשכול הכופר (ר' שבתי בר' משה מרומא, אנעים חדושי שירים, יוצ' א פסח, מחזר איטל' א).

— הִתפ', *הִתְעַפֵּר, כסה את עצמו בעפר, באבק, ישב או שכב בעפר, באבק: והם ישנים בארץ ומתעפרים בעפר וסכין בשמן לפיכך השמן ביוקר (מד"ר איכ' פתיח').

— ובסהמ"א: ויאבק איש עמו פתרונו ויתעפר איש עמו (מנחם, מחבר', אבק). כשאין לה תרנגול ומתעפרת בעפר ויולדתו ומאותן הבצים לא יצא מהן אפרוח (ערוך ערך ספן). ספנא קולטת ביצים כשמתעפרת בקרקע (רש"י, ביצה ז.). בזמן שתלמיד חכם נכנס לעיר וכו' שתתעפר בעפר רגליו (מחז' ויטרי, 467). עפר התפלשי וכו' באפר  יתפלשו יתגלגלו בו ויתעפרו בו (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, פלש). ויאבק איש עמו ויתעפר עמו והעלה עפר כדרך המנצחים איש עם חברו (ר"י קמחי, ספ' הגלוי, אבק). ורוצה כל אדם לזלף חצירו ולרבצו שלא יתאבק ויתעפר בחצירו לפיכך שופך שם אותן שופכין שמשתמש בם בכל יום (הלבוש, או"ח שנז א). וזה יתעפר באבק ספרים (שד"ל, כנור נעים, סוף, 529). — ומקו' לְהִתְעַפְּרָה: כי שקולה הריגתם להתאבלה ולהתעפרה כשריפת בית אלהינו האולם והבירה (ר' קלונימוס, בר' יהודה, מי יתן, קינ').

— פֻע', °עֻפַּר, שעפרו אותו בעפר: רמוסה ביד צר ובעפר מעפרה שכולה וגלמודה גולה וסורה (ר' משה בר' שמואל, מקוה ישראל, סליח' ה עי"ת). ידע רמז הקורות לעם מעופר ומהודס כתב הסתר אסתיר ומר דרור מפורדס (ר' מנחם בר מכיר, אדם בקום, סליח' תענ' אסת'). אבן הרצון בחלקת גבול א' בלי תחבולה שלא יעופר בגלל ושלא תהיה במקום גבוה אשר תמעט הרטיבות (ר"א הקראי, ג"ע, הבדל שנה משנה ז, יח::).