°, ת"ז, נק' עַפְרוּרִית, עַפְרוּרִיִּית, — של עפר, מטבע העפר, מחצבי, erdartig, mineralisch; terreux; minéral; earthen, earthy: וכל גוף יבש שיגבר עליו העפרורית יתלהב באש וישוב גחלת (ר"ש א"ת, אותות השמים ד, כ"י כזנתנסי, רומא). כי טבעה (של פרישת הקיבה) להתיך כל קפוא מדם וחלב ולהקפיא כל דבר נתך וזה מפני היותה עפרורית (רש"ט פלקירא, המבקש לח). מי שנוטה לתאותיו במאכל ומשגל עצביו בבית נכרי כי זה נמשך לכחות הנפש הצומחת היא העפרורית והיא הנכריה (ר"י בר' אנטולי מלמד התלמיד', קע:). ונראה לי שאחר שקלל אותו בשיאכל עפר כל ימיו בכלל זה האלמות שמי שיאכל עפר ולשונו לועס לעולם עפר אי איפשר שידבר שלשונו תהיה עבה וגסה ועפרוריית (ר"י קארו, תולדות יצחק, טו.).