*, ש"נ, —  עפר דק, צרורות של עפר או חול שנמצאים בתבואה וכדומ', טִנֹּפֶת: המוכר פירות לחבירו חטין מקבל עליו רובע קטנית לסאה וכו' עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה (ב"ב צד:). —  ובסהמ"א: המנפץ נופץ עפרורית מן האוכל (ר"ח, שבת עד.). מטיל אוכל ופסולת בכברה אם הפסולת כמין עפרורית היא יוצאה מהכברה ונשאר האוכל (ערוך ערך רקד). —  ובהשאלה: מי מנה עפר יעקב מי יוכל למנות עפרוריתו של יעקב הם הבנים (חזקוני פי' התורה, במד' כג י).