° 1, ש"ז, מ"ר עֲצַבִּים, — רשת של חוטים דקים שיֹצאים מן המֹח ומתפשטים תחת העור על כל הגוף ומשמשי' להרגשה, Nerv; nerf; nerve: וכל זה הכח (המתנועע וכו') העצבים ומשכנו במוח (ראב"ע, ספ' העצמים, כב). והמוח משכן הכחות הרוחניים ומבוע ההרגש ושרש העצבים (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה). ופזר העבדים מבית ומחוץ לעבדו ולשמרו (את ההיכל) הפנימיים המעים והגידים והמיתרים והעצבים והעורקים וכו' (שם, עבודת אלהים ט). הדפקים והעצבים והורידים (הוא, הכוזרי, ב כו). תראה התינוק מדבר כל מה שהוא שומע והוא אינו יודע באיזה אבר באיזה עצב ובאיזה ממיתר ראוי לדבר (שם יא). העצב אשר יבא לעצל ככח החוש והתנועה מהמוח וחוט השדרה מתחבר בכל עצל אם בתחלתו או בין התחלתו ואמצעותו (פרקי משה לרמב"ם א). הכח הנפשי המשולח מהכח המדבר שמשכנו במוח בעצבים (ובעורקים) וכו' (רש"ט פלקירא, מקור חיים לרשב"ג ג). ובפוק זה זכר הכח וכליו שהם העצבים ואמר שלא יטרידם ולא יכלם בענינים שהם בעניני הנפש החכמה בענינים זרים (ר' זרחי' מברצלונה, פי' משלי ה, השחר ב, 172). ידוע ומפורסם כי הבורא יתברך ברא העצמות לצורך העמדת הגוף וחזקתו ויהיו הבשר והגידים והעצבים נסמכים בהם וכו' וכאשר אי אפשר לעצבים ההם מפני רכותם להניע הפרקים עשה השם יתב' תחבולה שיצאו בעצב חוטים ונמלאו החוטים ההם בשר (אבי הרלב"ג, שעה"ש ט, נז.). כדי שיתנועע ממנו הכח המניע  לעצלים ולעצבים (ר"מ הנרבוני, מו"נ א נב). עשה לו (לאדם) עצבים לחזק את דבק העצמות והאברים (אבודרהם טו.). אמנם המחוייב מדעת אריסטו כי העצבים הוצאו למצע החמימות הטבעי עד שיהיה בהם חוש והם כלים לתנועה הרצונית (נתן פלקירא, צרי הגוף, כ"י בריט' מוז'). והעצבים שני מינים המין האחד צומח מן הקדקד והם ז' זוגים שבהם יהיה חוש החושים וכו' והמין הב' צומח מן השדרה וכו' ובזה המין מהעצבים יהיה ברגש וכו' (שם). ועבדי המוח הנאמנים לעבדו והמכונים לשרתו הם העצבים היוצאי' ממנו (ר"מ אלדבי, ש"א ד, נה.). לפי שהמוח הוא שורש העצבים (שם:). ויש בין הכליות ומקוה השתן מכסה מעצב דומה לקליפה דקה (שם נט.). ויתילד פעמים חולי בגיד הנשה משפיכת הליחות בעצב הגס הנקרא אל חגבי אשר יקרא גיד הנשה (שם סז:). אבל המרבה בשתייתו יכבה חום הטבעי וכו' ומחליש העצבי' ומתילדים ממנו הרעש ומישוך העצב והיתרי' והבהלה והדממה והמרה השחורה (שם ה, עז:). תועלת העצב מהם מה שהוא בעצם ומהם מה שהוא במקרה וכו' והעצבים התחלתם על הדרך הידועה וכו' (קאנון א א ג א). העצבים והם גשמים מוחיי הצמיחה את חוטיי הצמיחה לבנים רכים לכוף קשים להתפרק (שם א ה, במהות האבר). והעצבי' הם כלי החוש התנועה והיו העצבים אשר הצטרך אליהם בהשגחת החושים לבד או בתנועה קטנה שאין בה רק טורח מעט כתנועת העפעפים והלחי נולדו מן המוח והעצבים אשר הוצרך אליהם לתנועת האיברים יצאו מחוט השדרה להניע הפרקים (רשב"צ, אוהב משפט, ביאור' לאיוב יו, כ:). וי"א כי החוטי' הבאים מן המוח וחוט השדרה נקראו עצבים בלשון הקדש כמו שהוא בלשון ישמאעל עצב (שם עח.). כדי לעיין יפה בכל הגידין וכו' עצבים ועצלים וכו' (שאילת יעבץ א מא, לד.).