1, ש"ז, מ"ר עֲצַבִּים, סמ' עֲצַבֵּי, עֲצַבֵּיהֶם, עֲצַֹבֶּיהָ, — צורת אלהות עשוי עץ ואבן או מתכת וכדומ', Götzenbild; idol(e): ויכרתו (הפלשתים) את ראשו (של שאולׂ) ויפשטו את כליו וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר בית עֲצַבֵּיהֶם ואת העם (ש"א לא ט). ויעזבו (הפלשתים) שם את עֲצַבֵּיהֶם וישאם דוד ואנשיו (ש"ב ב כא). הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם וְלַעֲצַבֶּיהָ (ישע' י יא). כרע כל קרס נבו  היו  עֲצַבֵּיהֶם לחיה ולבהמה (שם מו א). חבור עֲצַבִּים אפרים (הוש' ד יז). כספם וזהבם עשו להם עֲצַבִּים למען יכרת (שם ח ד). ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עֲצַבִּים מעשה חרשים כלה (שם יג ב). אפרים מה לי עוד לָעֲצַבִּים אני עניתי ואשורנו (שם יד ט). וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עֲצַבֶּיהָ אשים שממה (מיכ' א ז).  והיה ביום ההוא נאם יי' צבאות אכרות את שמות הָעֲצַבִּים מן הארץ ולא יזכרו עוד (זכר' יג ב). ויעבדו את עֲצַבֵּיהֶם ויהיו להם למוקש וכו' וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לַעֲצַבֵּי כנען (תהל' קו לו-לח). עֲצַבֵּיהֶם כסף וזהב מעשי ידי אדם (שם קיה ד). ויעבדו את האשרים ואת הָעֲצַבִּים (דהי"ב כד יח). — ובתו"מ: ע"ז נקראת בלשון פגומה חרם שקץ תועבה וכו' עצבים גילולים וכו' (מכי' משפט' כ). מצבה על שם שהם עומדים עצבים על שם שנעשים פרקים פרקים (ספרא, קדוש' פתיח'). שהיו משרתי ע"א נותנים עיניהם בבעלי ממון ומרעיבים את העגלים ועושין דמות עצבים2 ומעמידין בצד אבוסיהן ומוציאין אותן לחוץ (ר' יצחק דבי ר' אמי, סנה' סג:) . —ובסהמ"א: ועוד אודיעך כי כל אלהי הנכר עצבים ולא פסילים כי הפסילים מעצי' ואבנים והעצבים מזהב ומכסף ומעץ ומאבן ומכל דבר (דונש, תשוב' עם הכרע' ר"ת, 58). ואמר המשורר: יסרוני בעקרבים חבורי עצבים ונפשי במוקשי רצוצה לחוצה קצוצה רעוצה ופח ופחד חד בחד יתלכדו (ר"י הלוי, אהה אדני אלהים). ושגגתך צבי החן שגגה בעיני החכמים לא זעירה אבל יאמרו בני מוסר והשכל שגגה בעצבים היא חמורה (עמנו', מחב' ח).