ש"ז, סמ' עִצְבוֹן, כנ' עִצְבוֹנֵךְ, מ"ר *עִצְבוֹנוֹת, °עִצְבוֹנִים,— כמו א. עֶצֶב, במשמ' צער ומכאוב: אל האשה אמר הרבה ארבה עִצְבוֹנֵךְ והרנך בעצב תלדי בנים וכו' בראש' ג יו. ארורה האדמה בעבורך בְּעִצָּבוֹן תאכלנה כל ימי חייך שם יז. זה ינחמנו ממעשנו וּמֵעִצְבוֹן ידינו (שם ה כט). — ובמדר': עצביך זו יגיעת הארץ לומר שיאכלו בעצבון כל מה שיאכלו בארץ נכריה (מד"ר במד' ט). ופקד עליו (על הנחש) שיהא מפשיט את עורו פעם אחת לשבע שנים בעצבון גדול ויהא סוחף במעיו על הארץ ומאכלו מתהפך במעיו (פדר"א יד). — ובסהמ"א: ולתור ללבי מנוחה מלהג הרבה שהוא יגיעת בשר ולנפש עצבון ואנחה (רש"ט פלקירא, המבקש ט). העצבון והדאגה מדה הפכית ומנגדת על השמחה (שלמה חיים חבר טוב, צמח צדיק כו:). והנוגשים אצים הצדיקים לאמר כלו מלאכת העצבון דבר יום ביומו (אפרים מארץ מודינא, ספ' המוסר ה). — ואמר המשורר: אל [בחר] בשירים מפי גיל ולא מעיצבון (גנזי שכטר ג, דודסון 313). איך אעצור כח כי גדל עצבון לבי ואין דבר אשר לנפשי יערב (עמנו' מחב' ז). — ומ"ר *עִצְבוֹנוֹת: ירבו עצבותם אחר מהרו הרבית עצבונות לבני אדם וכו' הרבית עצבונות לאבות העולם (מדר' תהל' טז ג, בובר). אמר דוד הרבית עצבונות לדורו של שמד שמתו על קדושת שמך וכו' בני אדם שממהרין לפתחך לבא ומאחרין לצאת הרבית להם עצבונות (שם ד-ה). — ובסהמ"א: אבל זה ואם הוא מין ממיני עצבונות האנשים לא עליו אחרד (ר"א הבדרשי, בחינ' עול' ו ו). — *ועִצְבוֹנִים: ואם אמרתי תת לי דמי ולעיני הפוגות עצבוני חמסי יעירו דמעותי (מנחם בן סרוק, אגרת אל חסדאי, שטרן XXVIII). לקחו ממני עטרת ראשי א"א ז"ל ואני בן שלש שנים הרבו עלי עצבוני תחת שעשועים צעצועים (ר"י מפיסא, מנח' קנא', 5). ומהכרח העצר ההוא יתחדשו בבטן המליאה עצמים זרים וכבדים ואידים רעים נותנים לה עצבונים וכאבים (ר"ד מרוקא, זכות אדם, יין לבנון, 6). — ואמר הפיטן: שמם מני קן רבצתי שנים בו על אפרוחי בכלי עצבונים בא וטרפני זה אם על בנים (יונת אלם, יו"כ תימנ'). — ואמר המשורר: אני אשתה ואשכח ריש ואחריש ואסיר מלבבי עצבוניו ומכל חי ילוד אשה אברך אני נח ונטעי נעמניו (עמנו', מחב' ט).