*, עָצוּר, ת"ז, מ"ר עֲצוּרִים, נק' עֲצוּרָה, — א) סָגוּר: וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה יכול יהא אדם עצור כל היום כלו בבית המדרש ת"ל לכם (ספרי דבר' קלה) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי עצור מכל מלאכה אף ששי עצור מכל מלאכה ת"ל ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת וכו' ז' עצור  מכל מלאכה ואין ו' ימים עצורים מכל מלאכה (שם) מרבה אני בורות שיחין ומערות שהן עצורים1 ככלים ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין עצורין ככלים (חול' סז.  — ובמליצה, עֲצוּרָה כנוי לאשה: מיוחדת לי מהו וכו' עצורתי2 מהו צלעתי מהו  וכו' (קידוש' ז.) ותאר לישראל, ואמר הפיטן: כיושבי  נטעים המה היוצרים ללמד בו צדק לעצורים3 ר"א הקליר, אפד מאחז, מוסף א ר"ה. תמכה פועל יצורים תמת המה היוצרים תרופה תת לעצורים תבל להאפיל לצרים (הוא, שושן עמק איומה, מחז' איטל' ב, עט:) . — ובמליצה. תאר לחירק, גם אַ הסבורה גם א העצורה וסופם אֻ החמורה (הורית הקורא, דרנבורג 56). *מי שכלי הלידה או ההולדה הם סתומים, עָקר: אמר לו מנוח (למלאך) עצורים היינו כמה דתימא כי עצור עצר יי' בעד כל רחם ואתה בשרתנו בהרוחה נעשה עמך יום טוב (מד"ר במד' י). — ומי שנקביו סתומים: קשין נקביו של אדם כשהוא עצור (רשב"ם, פסח' קיח.). ואלה הדברים העוצרים חבושים ותותים ותפוח חמוץ וכו' ומי שהוא עצור יזהר מאלה הדברים (ר"מ אלדבי, ש"א ד, נט.). ואסור לשום פתילה בפי הטבעת כדרך שנוהגים לעשות למי שהוא עצור (חה"י א טו).  ועי' עודעָצַר. — עֲצוּרֵי השתן: או השקה לעצורי השתן ויתיר השתן לצאת (אסף 61). — עָצוּר ועזוב, עי' עָזוּב.