*, ש"נ, שה"פ מן א. עָצַב, — כמו א. עֶצב: שבעת ימים מתאבל הקב"ה על עולמו קודם שלא יבא מבול לעולם מאי טעמיה ויתעצב אל לבו ואין עציבה אלא אבילות (מד"ר בראש' כז). — ובסהמ"א: והעציבה אם כן הפך החדוה (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, עצב).