*, ש"נ, שה"פ מן עָקַם, —  כמו עִקּוּם: בעריס המעוקם שנו על ידי עקימה תרתיי מתבלען (רבי שמעון בן לקיש, ירוש' כלא' ד א). — עַקִימַת שפתים, דבור בלחש, לזות שפתים: עקימת שפתיו גרמו לו (למוציא שם רע) (ר' יצחק בר אבין או בר אנא, כתוב' מה:). מגדף מאי מעשה איכא עקימת שפתיו הוי מעשה (סנה' סה.). מעקימת שפתיך אתה ניכר שת"ח אתה (ר"ש, מעי' יז:). —  וקריאה לבהמה: איתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר' יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור ר"י אמר חייב עקימת שפתיו הויא מעשה ר"ל אמר פטור קלא לא הוי מעשה (ב"מ צ:). —  ובסהמ"א: קפיצה עקימת שפתים שנא' קפצה פיה ואינו סימן ניכר כרמיזה (רש"י, גיט' נט.).