*, פ"י, — עשה שיהיה עקום, לא ישר krümmen; courber; to bend, make crooked: מסמר שעקמו1 לו להיות פותח ונועל טמא התקינו לשמירה טהור (תוספת' כלים ב"מ ב יד). כל מה שהפרה פושטת צוארה הגמל עוקם צוארו (ירוש' עירוב' ב א). עקמה צוארה ואכלת משלם מה שהזיקה (רב, שם ב"ק ב ד). ראשו לדרום ופניו למערב היכא משכחת לה אמר רב בעוקם את ראשו (יומ' לו.). — עָקַם חטמו שלא יריח ריח רע: כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וכו' כזה שהוא עובר במקום המטונף ועוקם חטמו (ר' הילל בר הילני, מד"ר ויקר' יב). — ובסהמ"א: אבל כשעוקם אותה (את השפורפרת) כגון שמוריד את הקצה הרחוק מכלפי עיניו מעט והקצה הקרוב אל עיניו עולה כנגדו ומביא בראש העליון צופה הוא מקום רחוק לפי אותו השיפוע ששופע אותה (תשו' גאונ', הרכבי כח). כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו אם הוא שוחק הם שוחקות ואם הוא עוקם הם עקומות כן לב האדם לאדם אחר (רש"י, יבמ' קיז.). יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון (הוא, במד' לד ד). — ואמר הפיטן: ואת אויבתי אכלה העוקמת עקום הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום (יקם, שחר' צו"ג, ספרד'). — וכמו עקף: היה לאותו האיש עשר זהובים ואת עוקם עליו ונוטלן ממנו (פסיק' דר"כ טו). 

— פִע', *עִקֵּם, כמו קל: שלשים ושתים אמה היה בו (באבנט) והיה מעקמו2 לכאן ולכאן (ירוש' יומ' ז ה). במה הראה להם (לשומרים את מבוא העיר) חזקיה אמר בפיו עקם להם ר' יוחנן אמר באצבעו הראה להם (סוט' מו:). כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לדם השרץ שהוא טמא עקם3 פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר וזה לכם הטמא (מעי' יז:). כשבא בלעם לקלל את ישראל עיקם הקב"ה את לשונו והתחיל לברך (מד"ר במד' כ). — ובהשאלה, עִקֵּם דרך: אף המלכות מעקמת דרכיה (תנחומ' וארא ד). — והלך בדרך עקלתון, בסבוב: ויסורו אליו ויבואו אל ביתו הדא מסייע' לההוא דאמר רב הונא עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראים באים אצלי (מד"ר בראש' נ). — ועִקֵּם אותיות, הוסיף אותיות כדי לדבר בעקיפים: שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו (ריב"ל, פסח' ג.). מצינו שעיקם הקב"ה ח' אותיות ולא הוציאו דבר מגונה מפיו ובמקום אחר עקם שתים ושלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר של טומאה מתוך פיו (הוא, מד"ר ויקר' כו). — ובסהמ"א: ודרך המלך אין לה שיעור אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה (רמב"ם, מלכים ה ג). — ואמר הפיטן: הנה כיריעה ביד הרוקם ברצותו מישר וברצותו מעקם כן אנו בידך אל קנוא ונוקם (כי הנה, ערב' יוה"כ). 

— פֻע', *עֻקַּם, — שעקמו אותו, רק בינ' מְעֻקָּם, מעוקם: בעריס המעוקם שנו (ר' שמעון בן לקיש, ירוש' כלא' ו א).  אם היה גיא מעוקם מקדיר ועולה מקדיר ויורד עירוב' נח..  מה ראו להקיש מלכות מצרים לנחש מה נחש הולך מעוקם אף המלכות מצרים מעקמת דרכיה לפיכך אמר הקב"ה למשה כשם שהנחש מעוקם כך פרעה הרשע מעוקם תנחו' וארא ד.

—  הִתפ', *הִתְעַקֵּם, —  עִקֵּם את עצמו, ובהשאלה, התנהג בעקמומית, התעקש:  וכשיבוא (פרעה) —להתעקם וכו' עד שמשה בסנה הראה לו הקב"ה האיך פרעה עתיד — להתעקם שם. —  ובסהמ"א:  מוכרי עצים והקורות מתקנין אותן אחד על אחד סדורים כדי שלא יתעקמו ערוך ערך סוור.  מי שיש לו מום בפניו או בידו כגון שהן בהקניות או שהם עקומות שנתעקמו אחורנית הלבוש או"ח קכח ל.

—  נִפע', °נֶעֱקַם, כמו פֻע', חזינן ליה להאי סכך כאילו הוא מן הדפנות שנעקמו למעלה ובאו עד סכך כשר רש"י, עירוב' ג:.  פ"א נעקמין שדרך הנסרים בזמן שאינם בריאים ואינם עבים כיון שדורסין בני אדם עליהן נעקמין כקשת ר"י מוינה, אור זרוע, שו"ת ב, אבילות, פז:. —  ובהשאלה, אדם נֶעֱקָם, אֻמלל:  ולא יתאבל כל עשוק ורצוץ ונעקם כי יש לאל להחליפו טוב ולא ישוב ריקם רסע"ג, השג' על חוי הבלכי, דודסון 42.

—  הִפע', הֶעֱקִים, כמו פִע', העקים פה:  לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם רש"י, משלי ד כד.