*, ש"נ, מ"ר עֲקִירוֹת, שה"פ מן עָקַר, —  כמו עִקוּר: אמר לי (ר"ע לר' אליעזר) למדתני נטיעתן למדני עקירתן (סנה' סח.). למודי ערב שביעיות להיות יפות עקירות1 קטנות להיות רעות (ספרי דבר' קעא). — ובהשאלה, כליון: אין להשמידו אלא עקירת בנים ובנות שנאמר ואשמיד פריו ממעל וכו' (ר' יהושע דסכנין בשם ר"ל, פסיק' רבת' מז). — ועֲקִירַת גוף המצוה: בשהורו מותר לבוא על אשת איש ולא עקירת גוף הוא (ירוש' יבמ' י ג). אין כאן עקירת גוף וכו' (שם הוריו' א ג). — ועֲקִירַת שֵם של דבר, בטול: אי הכי לשמו נמי ניחייב הואיל וראוי לשלא לשמו בפנים בעי עקירה (זבח' קיד:). — ובמשמ' הסרה והעברה של דבר ממקומו: כל עקירת חפץ ממקומו תנא הוצאה קרי לה (שבת ב:). הטעינו חברו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ מהו עקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי ומחייב או דילמא לא (רב, שבת ג.). מאי מפסיקין לאו לעקירת השולחן לא למפה (פסח' ק:). מאן תנא עקירות רבי יהודה דתניא חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לילך לבית הכנסת וכו' (פסח' קב.). זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה מהו אם תמצי לומר בתר עקירה אזלינן וכו' (נדה מג.). — ובסהמ"א: מי שהחשיך בדרך ולא היה עמו נכרי שיתן לו כיסו והיתה והיתה עמו בהמה מניח כיסו עליה כשהיא מהלכת וכשתרצה לעמוד נוטלו מעליה כדי שלא תעמוד והוא עליה וכדי שלא תהיה שם לא עקירה ולא הנחה (רמב"ם, שבת כ ו). לפי שהיה דרכן לאכול על גבי שלחנות קטנות ולסלק אותן מלפניהן אחר אכילה קרי ליה להפסק אכילה עקירת השלחן (ר"נ, על הרי"ף, פסח' יט:).