עֵקֶל

*, עיקל, ש"ז, מ"ר עֲקָלִים, עקלין, — א) כפיפה מסֹרגת מנצרים ששמים לתוכה את הגפת של הזיתים ומניחים עליה דבר כבד כדי להוציא מן הגפת את השמן הנשאר בה: השמן משירד לעוקה אע"פ שירד נוטל מן העקל ומבית הממל ומבין הפסים וכו' (מעשר' א ז). כלי (של) בית הבד ושל גת והעקל1 בזמן שהם של עץ מנגבן והן טהורים (טהר' י ח). כשעקל בית הבד כרוך עליה (רב ירמיה, ב"ק קטו:). תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמא2 אמר להו כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות (ריש לקיש, סנה' כו.). בשר ודם שיש לו עקלים של זתים כבש את הקורה זה על זה והשמן יורד מלמעל' והשמן יורד מלמטה (מד"ר שמות טו). — עֵקֶל, עֲקָלִים של נצרים: העקלין של נצרים ושל בצבוץ צריך לנגב (תוספת' ע"ז ח ג). היתה גיתו טמאה ומבקש לטהרה הלולבין והדיפין וכו' והעקל של נצרים ושל בטבוט וכו' מיישנן כל שנים עשר חדש (ירוש ע"ז ה יד). — והשמן היוצא מן העַקֶל: מוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור כינסו ועשאו עיקל טמא (תוספת' טהר' י ג). —  ובסהמ"א: הני גורני דארמאי פירוש עיקלין שקורין טורטי3 (ערוך ערך גרני). ולהכי נקראין עקלין שעוקלין ועוקמין אותן וכורכין אותן סביב וכו' ואמר לן רבי דרב האי גאון אמר מביאין כמין קופה גדולה נמוכה ונקובה ומשימין סביב והיינו עקלין של נצרין ואחר כך משימין הדפין עליהן וטוענין הקורה (ערוך ערך לולב). ולאחר שעצרן להוציא שמנן בבית הבד ומשתהה התפוח של גפת בעקלים4 הוא אגוד בהן בבית הבד חוזר מוחל וזב מהן (רש"י, שבת קמד:). — ואמר המליץ: גוי עז ויהיר בנמנים עם שקל שוקד כנמר וטורף בם טרף דורך כבציר בתוך גת ועקל (מגדול ישועות, כנף רננים, לח.). — ב) *מקום בספינה שמתקבצים מים לתוכו5, עוקה: המים העולים בספינה ובעקל ובמשוטות אינן בכי יותן (מכשי' ה ז). — ג) עֹגן של ספינה: והעושה כלים מן העקל שהוא עשוי להכביד בו את הספינה ומכלי גדול שעשאו לגבות בו את המכס ר' מאיר מטמא וחכמים מטהרין (תוספת' כלים ב"מ א א). — ד) *חבל6: ים אוקייאנוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל ומחברין לוחי הספינה ע"י חבלים ועקלים שתוחבין בנקביו (רש"י, ברכ' ח.). לכתא עץ קטן שכפוף ראשו וצריך לחמורים נושאים דרדורים של יין שתוחבים אותו בשני עקלים שהדרדרים תלויין בהן משני צידי החמור ומחברים בו הדרדורים שיחזיק זה את זה (הוא, שבת קב.). וגף החביות כדרכו בלא שינוי ומקשרן בעקלים ועושה כל הצריך לו כדרכו בלא שינוי (הלכות או"ח תקלח א). — °ה) במשמ' חטא: וסוד שקל מחה עקל וגם פרה לטהרתן (שמך לעד, יוצ' שבת הפסקה ב).



1 [רמב"ם פרש, וז"ל: הוא הקף סביב הזיתים בעת הדריכה לחברם ולקבצם, ע"כ. אולם עי' רה"ג, וערוך ור"ש.]

2 [שוב ראה לאדם שהיה זומר בכרמים (בשנת השמטה).]

3 [עי' (ע"ז עה.), וברש"י.] 

4 [אפשר שזה שיך למשמ' ב).]

5 [כך פרש רמב"ם, ורא"ש מפרש כמו משמ' ג).]

6 [כך בערב' עֻקַל عقل.]