קל לא נמצא.

— פֻע, עֻקַּל, רק בינ' מְעֻקָּל, מעוקל, — משפט מְעֻקָּל, שאינו ישר, ההפך מהצדק: על כן תפוג תוRה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מְעֻקָּל (חבק' א  ד). — ובמדר': משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו (ספרי דבר' שח). — ובסהמ"א: ונקב האזן נברא עקום מעוקל לבל יפול בו עפר או אבן (ר"י חריזי, אגרת לשון הזהב, דברי חפץ 3). — ונק' מְעֻקֶּלֶת שמאל וימין לא מטו דחקם בעצם לשונם בסיח בטו (גנזי שכטר ג, דודסון 120). 

— פִע', °עִקֵּל, — א) עשה שיהיה מעֻקּל, עִקֵּם: כי היין חזק מן המלך בעת אשר ימשל בו כי את רגלי האדם יעקל מלכת במקור נדפס 'מלאכת' ועיניו רואות את אשר לא נכון (יוסיפו מ)  אם חייבת את הזכאי כאילו נטלת ולקחת משל בוראך ודין שמים עקלת לתת משפט מעוקל (מיוחס לרש"י, דהי"ב יט ו). שאתה סבור שמתוך פילפולו יישר את הדין אדרבא שיותר יעקל שיעמיק לסתור דברי אמת ויטעה את הישרים (ספ' חסידים תתתקעה). ומהם תחבולות במלאכת המראות ובעמידת מהמראות אל המקומות אשר ישיבו השביבים כשיעקלו אותם או יתהפכום או ישברום וכו' (רש"ט פלקירא, ראש' חכמי' 48). — ואמר הפיטן: צדיק צר צעדי לספור וכעקלתי יושר ואכפור צוד צדוני כצפור (ר"א הקליר, איכה אשפתו). ואם עקלו ברשע חוסה ועבור על פשע והצמח למו ישע (דורשים, יוצ' ש"ע) . שלישים פתחו ראשון לקלקל אצו סלול ארח לעקל שם אל באליל להקל (מה מועיל, יוצ' אחר' פסח). צווי כסף קנין האשה בשוה פרוטה לשקול צויתים בעת נפרדים זה מזה לחקור בם פן תעקלוה עקול (ר"י בן ראובן, אדברה, אזהר') . טוב מעש חסרנו ודלונו כשרון ישר נתיב עקלנו ומאסנו פשרון (ר' אליה בר שמעיה, אלהי בושתי, סליח' ב עי"ת). ישר עם עקלנו בתעתועים יעמדו לנו שלשת הרועים (אתה אלהי, שם ד). — ואמר המשורר: בחבלי באהלי במעלי בפעלי מחללי וגאלי בסבלי בעקלי נתיבות (ראב"ע, אני אני). ומה זה יכף ראש ויעקל גבהו (אדם הכהן לבנזון, או"א, 40). — ב) ובמשמ' שָׂם דבר כבד על הפֵרות בבית הבד:| עקל אותו העץ שיעקלו כבד שלו על תירוש ויצהר להוציא המלאה (ר"ש בר' שמואל, ספ' המליצה, בכר 33). ג) עִכֵּב דבר לתשלום חוב1: דגזרו שלא יעקל אדם פקדון חברו או הלואתו בשביל תביעתו (ר"ת, תשו' 55). ויש מקומות שנוהגין שלא לעקל ושלא לעכב הספרים השאולים להם ואפילו שחייבין להם ממון ׁ(מרדכי, ב"מ תד). זאת אשר מצאנו ששום ב"ד בכל מדינות מלכותינו וכו' אינם רשאין לעקל שום יחיד ממדינות ליטא או מק"ק בריסק יצ"ו שאינו חתום על השט"ח (פנקס המדינה דליטא, האסיף תרנד, 157). בית דין שעקלו מעות של ראובן שביד שמעון מחמת שחייב ללוי ועב' שמעון ונתנו לראובן (הלבוש חו"מ גבי' מלוה קד ד). ויהי כאשר גדלה המהומה וראובן מילא ספינה ביינו' שלו וביקש להבריחם וכו' ונודע לשמעון ועיקל הספינה ע"י השררה עד שיפרע לו ראובן (חות יאיר, שו"ת מד)..

— קל °עָקַל, — א) פ"ע, הלך באֹפן לא ישר, התפתל: בעין שרגילין המים לעקול ולעקול סביב ובאותן מים שהתהום תחתיהן והולכין ומעגלין עד שמטביעין מה שצף על גבן (רגמ"ה, ב"ב כד.). — ב) פ"י, כמו פִע', עשה שיהיה עקֹל: ולהכי נקרין עקלין שעוקלין ועוקמין אותן וכורכין אותן סביב (ערוך ערך לולב). 

— נִפע', °נֶעֱקַל, — שעִקלו ועקמו אותו: ואם תקים המשקל על עיקרו לבלתי אסוף בין שתי חוגות אז היתה הגעת האותיות האלה ואשר כמוהם קמץ חטף ותחשוב כי הוא נשקל והוא נעקל (תלמידי מנחם, שטרן 25). כעין שסומכין את הקורות המוצעות על הקרקע כדי שלא יעקלו ומשימין תחת הקורה חתיכה של חרס לסומכן (רגמ"ה, ב"ב כ:). — ואמר הפיטן: נתיב יושר אם נעקל בלכת משלחתך לעזוב להתרפות במלאכת (ר' שמעון בר יצחק, תמים פעלך, יוצ' ב ר"ה).

— הִתפ', °הִתְעַקֵּל, — שנעשה מעֻקּל ועקום: תכונת הכנס הפלכים זה על זה דמהו אל תנין הים בעבור הכפלו והתעקלו ועליו הוא אומר וכו' (ר"י א"ת, ספ' השרש' לריב"ג, לוה). והמתעקלים הם אשר בעת שימשכו מהראות יפגע בהם בדרכם קודם שיעברו מראה תמנע אותם מעבור על יושר ועל כן הם מתעקלים (רש"ט  פלקירא, ראש' חכמ' 44).  ןהשביבים העוברים בגופים הזכים אל המעיין אליו או שיהיו ישרים או מתעקלים או מתהפכים וכו' (שם).