*, ש"ז, שה"פ מן עִקֵּר, — עִקּוּר צמחים: אין תימר דיכון כעיקור כולו לבעל הבית אין תימר אין דיכון כעיקור אין כולו לבעל הבית (ירוש' שביע' ה ג). — ומ"ר עִקּוּרוֹת: מעונן איזהו מעונן וכו' כגון אילו האומ' לימודי ערבי שביעיות להיות יפות ועקורות1 קטניות להיות רעות (ר"ע, תוספת' שבת ז (ח) יד). — ועִקּוּר פרסות הבהמה: כל עיקור שיש בו טרפה אסור באכילה ומותר בהנאה וכו' איזהו עיקור שיש בו טרפה מן הארכובה ולמטה (שם כ). — עִקּוּר סימני השחיטה: דם נחירה ודם עקור ודם הקזה שהנפש יוצאה בו חייבין עליו (כרית' ה א). ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור (רבי יהודה משום שמואל, חול' ט.). — והאיכא עיקור סימנים (רב פפא, חול' מד.). — ובכלל קלקול והשחתת אברים שגורמים מיתה: ואיזהו עיקור נועל דלת לפניה והיא מתה מאליה (יומ' סו.).