ת"ז, נק' *עֲרֵבָה, מ"ר עֲרֵבִים, עֲרֵבוֹת, — קול עָרֵב, לחם עָרֵב, נעים, מָתֹק, süss, angenehm; suave, agréable; sweet, pleasant: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך עָרֵב ומראיך נאוה (שה"ש ב יד). עָרֵב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ (משלי כ יז). — ואמר בן סירא: חיך ערב ירבה אוהב ושפתי חן שואלי שלום (ב"ס גני' ו ה). — ובתו"מ: חליל שבמקדש של קנה היה ומימות משה היה פעם אחת ציפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה (תוספת' ערכ' ב ג). אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל וכו' ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים (תענ' טז.). כבד את ה' מהונך שאם היה קולך ערב פרוס על שמע ועבור לפני התיבה (פסיק' דר"כ יא). רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעורא אמר ליה כיצד הוא אומר על שמן ערב אמר ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב (ירוש' ברכ' ו ו). שצריך ת"ח להיות ערב לכל אדם ולא יהיה כקדרה שאין בה מלח (כלה רבת' ג). אימתי העולם ערב בשעה שהאילנות (מ)נצנצים את עליהן (מדר' שה"ש ב, גרינהוט כד:). אמר להן הקב"ה כך אמרתם חייכם ערב עלי ריח של אותו דם של ערלות ממור ולבונה (אגד' בראש' יט). מי שסוכתו ערבה עליו יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו (ר' אחא בר' חיננא, ירוש' סוכ' ד ה). מה מים אם אין אדם צמא אינה עריבה בגופו כך תורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו (מד"ר שה"ש, כי טובים). ששינת העצרת עריבה והלילה קצרה (ר' יוחנן, שם, פשטתי את כתנתי). כאדם שהוא מהלך בחמה ביום הצינה והיא עריבה עליו (פסיק' רבת' לה). בשעה שדברי תורה יוצאין מפי בעליהן כתיקנן הן עריבין לשומעיהן (ירוש' סנה' י א). כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן הן כסולת זו שצפה על גבי נפה נוח לו שלא אמרן (ר' אלעזר, מד"ר שה"ש, נפת תטפנה). כל מי שאמר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתה נוח לו שלא אמרן (ר' יוחנן, שם). לוט היה ארכי הדיינים שבכולן בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם הן אומרין לו גש הלאה סק לעיל ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין ערבים להם היו אומרין לו האחד בא לגור וישפוט שפוט (שם בראש' נ). שהיה בורא שמים וארץ והיה מסתכל בהם ולא היו ערבים אליו והיה מחזירן לתוהו ובוהו (שם שמות ל). אמר הקב"ה בני לא מפני שיש לפני אכילה ושתיה אמרתי לכם אלא בשביל הריח שתהיו ערבים ונוחים לפני כריח ניחוח (שם במד' כא). אלו תלמודות של תורה שנראו כעורות ושחורות מלאומרן ברבים אמר הקב"ה עריבות הן עלי (שם, שה"ש, ראשו כתם פז). — ובסהמ"א: אבל חזוק גופך ותקונו שתפקדנו במיני המאכלים הטובים הערבים והמשקים הראויים למזגו (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). וידוע כי המאכל הערב יטעמו האוכל אותו בחכו ולא יבלע ממנו מאומה בלא טעימה (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד', ה.). נפש שבעה מהנאות הגוף כלומר שאינה מתאוה מערבי הגוף ואינה נמשכת אחריהם תבוס נפש (ר' זרחיה מברצלונה, פי' משלי כז ז, השחר ב, 304). והאהבה תחלק למינים ממנה אהבת הערב ממנה אהבת המועיל וכו' (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 1). — ואמר הפיטן: שירת ערבוב מלערב אמנות אבוב ערב שירות נבוב הרב כלם אחזי חרב (ר' שלמה הבבלי, אור ישע). למקדשי בניך שבים מכונים כלך צדיקים נעימים נאהבים נצוחיך ירצו ובלילה ערבים (גנזי שכטר ג, דודסון 73). — ואמר המשורר: בזכרי ים סוף אשר לא יסוף ערב וכסוף שיר איטיבה (ר"י הלוי, יעץ ומקים). הן הזמן ערב לעשות חפציך לכן בישע רב שמח קבוציך ושנתך הערב מי זה יקיצך (ראב"ע, חתן חדה, כהנא א 128). — ואמר המליץ: ועל כן יאמרו המושלים כי כל ערבי קול חסרי מוח (עמנו', מחבר' כ). ירפא צור משובתם בחיבות ויאהבם נדיבות לקבל תשובתם ושיחתם כמנחות ערבות (ר"ש בן עלי, אגר', תרביץ ב, 46).