* 1, ש"ז, מ"ר עֲרֵבִים, ערבין, — מי שעורב ונעשה אחראי בעד חברו, מי שמקבל עליו לשלם חוב אם הלֹוֶה לא ישלם, Bürge; garant, caution; surety: המלוה את חברו על ידי ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב וכו' ערב היוצא לאחר חתום שטרות גובה מנכסים בני חורין וכו' ואיזהו ערב שהוא חייב וכו' (ב"ב יז ח). ישראל לווה מן הגוי וגוי לווה מישראל ישראל נעשה לו ערב ואינו חושש (תוספת' ב"מ ה כ). וברח מן המיאונין ומלהיות ערב בעל פיקדון (ירוש' יבמ' ג א). אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה (רבי פרנך בשם ר' יוחנן, ב"מ פה.). אמר להם הקב"ה כל מי שמקריב לי קרבן בעולם הזה אינו מקריבו על חנם אלא מקריבו והוא ערב עלי גם לעולם הבא (מד"ר במד' י). לאחד שהלך ללוות מן המלך א"ל הבא לי ערב ואני מלוה אותך הלך והביא לו ערב אחד א"ל ערבך צריך ערב (שם שה"ש א ד). מי שנעשה ערב לחברו צריך למנות מעות מכיסו תחלה (מדה"ג שכטר, ויגש). — ובסהמ"א: ויאמר בעל דינו דינו לי בדין בעלי עירי ואני אתן לך ערב אם יבוא מגאון חילוף הדין יחזור לך הערב כל מה שנטלתי ממך (גנזי שכטר ב, גינצבורג 63). אני אהיה לך ערב בשוקא (רגמ"ה, חול' מח.). והלשון שבין הערב לקבלן ערב הוא כגון שאמר הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' 81). ויש הפרש בין ערב ובין קבלן שהקבלן אומר לו תן לי ואני אתן הזהובים זהו קבלן והמלוה נפרע ממנו תחלה אבל אם אמר הלוהו ואני ערב נפרע תחלה מן הלוה כל זמן שיש לו נכסים (ר"א הקראי, ג"ע, דין הערב, קצ:). המלוה את חבירו ואחר שהלוהו אמר לו אחר אני ערב או שתבע את הלוה בדין ואמר לו אחר הנח ואני ערב או שהיה חובק את חבירו בשוק ליתן לו ואמר לו הנח ואני ערב אין הערב חייב כלום (שו"ע חו"מ, ערב קכט א). ערב בעד רעהו איש חסיד ועוזב רעהו עז מצח (ב"ז, ב"ס כט טז). — ומשל: כל ערב חרב (הוא, מלון גרמני עברי). — *ומ"ר: המלוה את חבירו על יד שני ערבין לא יפרע מאחד מהן (תוספת' ב"מ יא טו). שומע אני יתן ערבים ויטייל בשוק ת"ל אם יקום והתהלך בחוץ מגיד שחובשין אותו עד שמרפא (מכי' משפט' ו). וכשלו איש באחיו בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה (שבוע' לט.). אני נותן לכם את התורה אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתנה לכם אמרו לפניו רבש"ע אבותינו ערבים לנו א"ל אבותיכם צריכין ערבים (מד"ר שה"ש, משכני). השמר שלא תלוה אותם (את המעות) בערבים אלא על משכונות (ראב"ד, תמים דעים נג). הכל נתון בערבים (ר' יוסף אשכנזי, הגה' על אבו' ג טז, Monatsschr. 1898, 45). וכן שנים שקבלו חכירות מגוי ונעשו ערבים זה לזה והגוי מצא אחד מהם וגבה ממנו חייב חבירו לפרוע חלקו (שו"ע חו"מ, ערב קלא ח). ולבטחון לר' שאלתיאל הנז' ברשות ר' יצחק הנז' נכנסו ר' יודה ור' מרדכי ערבים קבלנים ופרענים לר' שאלתיאל הנז' (ר"א ששון, תורת אמת, שו"ת נ, עד.).