עָרְבָה, עָרְבוּ, יֶעֱרַב, תֶעֱרַב, יֶעֱרְבוּ, עָרַב דבר לפלוני, היה לו הדבר עָרֵב, נעים ורצוי לו: לא יסכו ליי' יין ולא יֶעֱרְבוּ לו זבחיהם (הושע ט ד). עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא עָרְבוּ לי (ירמ' ו כ). על זאת הקיצותי ואראה ושנתי עָרְבָה לי (שם לא כה). וְעָרְבָה ליי' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות (מלא' ג ד). אשירה ליי' בחיי אזמרה לאלהי בעודי יֶעֱרַב כליו שיחי תהל' קד לג-לד. אם תשכב לא תפחד ושכבת וְעָרְבָה שנתך (משלי ג כד). תאוה נהיה תֶעֱרַב לנפש (שם יג יט). — וכמו עגב: לכן הנני מקבץ את כל מאהביך אשר עָרַבְתְּ1 עליהם (יחזק' יו לז). — ובתו"מ: איתת' אתת לגביה רבי יוחנן אמרה ליה נאנסתי אמר לה ולא ערב לך בסוף וכו' (ירוש' סוט' ד ה). למלך שהיה משיא את בתו ועשה לה חופה ובית וסיידה וכיירה וציירה וראה אותה וערבה לו (ר' יונתן, מד"ר בראש' ט). למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב אמר כל מי שהוא אוכל ומברך את המלך ויערב  לו וכל מי שאוכל ואינו מברך את המלך יותז ראשו בסייף (ר' שמואל בר' יצחק, שם). למלך שנכנס למדינה וקלסו אותו בני המדינה וערב לו קילוסן הרבה להן בדיצה הרבה להן בהדיוכין (שם י). רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו עשה לו סעודה בחול והביא לפניו תבשילין רותחין אמר לו אותן ערבו לי יותר (שם יא). למלך שבנה פלטין ע"י אדרכל ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש לו להתכעס לא על אדרכל (ר' ברכיה, שם כז). כיון שראה שמים וארץ אלו ערבו לפניו (שם שמות ל). בנוהג שבעולם מלך בי"ו נכנס למדינה כל בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן (ר' תנחום בר' חנילאי, שם ויקר' כו). ואחר שהלך י' ימים צפה אילן אחד מרחוק אמר שמא יש תחתיו מים כיון שהגיע אצלו מצאו עומד על המעין וכו' ואכל מן פרותיו ושתה מן המעין וערב לו ושבה נפשו עליו (ר' לוי בשם ר' יוחנן, שם במד' ב). למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיתה עינו יפה באורחים והיה מחזר עליהם ואומר להם יערב לכם יבסם לכם (ר' ינאי, שם יג). לגנבים שגנבו חבית של יין הרגיש בהם בעל הבית אמר להם יערב עליכם אלא בחייכם משאתם שותים את היין החזירו את החביות (הקנקן) למקומו (שם דבר' ח). למלך שעשה סעודה וזימן אורחין אצלו והיה מחזיק עליהם ואמר להם יערב לכם ויבסם לכם (שם שה"ש, באתי לגני). הי מקלסין לפניו (לפני הצלם) ואומרים לו יערב לך ויבסם לך (ר' יוסי, שם איכ', טומאתה בשוליה). שמע אדון העולם וערב לו פדר"א ג. —  ובסהמ"א: ודע כי כל תאות מאכל וגם משתה אשר יערב לנפש האדם הוא מיחום המרירה האדומה (אסף, 20.). — ואמר המשורר: והצליח דרכו שלחו בו מלכו וערב חין ערכו כמנחת כפרים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שער השיר 6). מאור לעין יערב הקים והעמיד המון רב וכלם ממזרח וממערב כרע ומשתחוה לו (ראב"ע, מי כמוך אל).

— הִפע', *הֶעֱרִיב, — עשה שיהיה ערב ונעים, ואמר בן סירא: חליל ונבל יעריבו שיר ומשניהם לשון ברה (ב"ס גני' מ כא). — ובתלמו': ור' יוחנן מסיים בה הכי הערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל (ברכ' יא:). — ובסהמ"א: כי הם (הדם ןהמררה האדומה) מערבים את האוכל ומרעיבים את הנפש בחומם (אסף, 20). הלשון תטיבהו ותעריבהו יותר לשומעים (המאירי, פי' משלי יה ב).

— פִע', *עָרֵב, — עשה שיהיה ערב לו, שיתענג: למלך שהיו לו אפוטרופוסים במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו ואמר להם כל זמן שבני עושה לי רצוני היו מערבים ומעדנים אותו (ספרי דבר' שו).

— פֻע', °עֹרַב, רק בינ' מְעֹרָב, מְעֹרֶבֶת, מעורבת. — כמו עָרֵב: והיה האיש אש' יראו דבריו מחוכמים משני רעיו וחידתו מעורבת על חידות אחיו יהיה למלך (יוסיפון ג, פרנקפ', כב:).

— נִפע', °נֶעֱרַב, — כמו קל, ואמר המשורר: ולנזהר יקרב בשמרם עקב רב ובאור הנערב ישרים מכתירים (רשב"ג, אמון יום זה, אזהר'). רנני בטוב רחשך אשר מדבש נערב (ר"ש נג'ארה, יונת נדודים, עולת תמיד ל). — משה קבל תורה מראש אמנה כלול מכל חכמה אוצר נחמד וסגולה ומתק לשונו נערב ויהי בטל ביום שרב (ר' משה מיץ, ספר אילם ליש"ר מקנדיה).