°, ש"נ, —  פעֻלת העַרְבָן, כמו א. עֲרֵבוּת: אם יבוא לוי ויערער בכלום דבר ערבנותו עלי וכו' כך ראינו כי זה אשר אמר שמעון לראובן ערבנות לוי עלי וכו' (תשו' גא' הרכבי שנ). ואם הוא מתביעות סתם כותבין הכי מחמת שקבלתי ממנו כל חובות ותביעות שהיה לי עליו ולא נשאר לי עליו שום כח משום כל שטר חוב ושטר כיס וערבנותם וקבלנות וכו' (ר"י הברצלוני, ספ' השטר' 9). ר' יצחק אמר לשון ערבנות ערבות לשון קבלנות הקבלן (שם 81). תן לי ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני ערב כולן לשון ערבנות הן ואינו תובעו תחלה ולא נפרע ממנו במקום שיש נכסים ללוה עד שיפרש ויאמר ממי שארצה אפרע (רמב"ם, מלוה ולוה כה ה). קטן שערב את אחרים הורו הגאונים שאינו חייב לשלם כלום אף כשיגדיל וכו' שאין לקטן דעת כדי לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב בו ולא בערבנות ולא בכל כיוצא בזה (שם כו יא). שנים שהם ערבים בשביל אחד ופטר המלוה את אחד מהם מהערבנות יש אומרים שיכול לגבות כל החוב מהערב השני (שו"ע חו"מ, הלוואות עז ה).